העיר הזו שמרבית השנה חשוכה ואת שמיה
מאירה השמש רק 60 יום בשנה, קיבלה אותנו בחיוך רחב, מוארת מיום שמשי נדיר, ללא
גשם, כשהיא מתכוננת לקראת יום ההולדת שלה ב 27 למאי.
נכון, הגענו עייפים, אך אל מול יופייה
המהודר, מול שפע המים, הגשרים והארמונות, פשוט קשה לעצום את העיניים.
יצאנו לשייט חלומי בנהרות העיר, גדות
הנהרות משובצים בארמונות, בתי אצולה, מבנים ממשלתיים, קתדרלות ועוד...
אסיה מלווה אותנו והיא פשוט מקסימה.
הנהר רגוע. הספינה מנענעת אותנו באהבה.
שלוה....
הרמיטאז'
את השבת קיבלנו במוזיאון ההרמיטאז' - היהלום
שבכתר תרתי משמע. חוויית הזהב כאן מרהיבה ביופייה. המון זהב. אנחנו צועדים בתוך
רומן היסטורי של משפחת רומנוב, רומן מלא תככים ומזימות, משופע בנשים חזקות
ויפיפיות.
בצד משפחתולוגיה בעייתית, הם בנו את
סנט פטרבורג, כעיר השכלה תרבות ואומנות. הם המשיכו את החזון של פטר הגדול לפתוח
חלון למערב - חלון כלכלי, תעשייתי ותרבותי.
הסיור בהרמיטאז' מפגיש אותנו עם שפע של
יצירות אומנות מכל הלאומים, יצירות של ציירים ידועים ואלמונים. דרך חלונות הארמון
רואים את העיר והעצים, שעליהם נצבעים זהב ואדום בעונה זו של השנה. השילוב של האומנות, הארכיטקטורה ומראה העיר מהחלונות, לוקח אותנו
במנהרת הזמן 200 שנה לאחור ומוסיף זוויות ראיה מרתקות על חיי היומיום, החג והחול.
אפשר לפגוש כאן את אליזבת ביתו של פטר
הגדול ששלטה 20 שנים. אשה יפה. אפשר לפגוש גם את יקתרינה השנייה, שהייתה נכדתו של
פטר הגדול. גם את הבנים בשושלת ניתן לפגוש - אלכסנדר השני שנרצח בטרם עת, כמו גם פאוול בנה
של קתרינה ואלכסיי בנו של פטר. כולם נרצחו על רקע קרבות ירושה.
זוהי
תקופת ההשכלה. מאות של מהפכות ותמורות. הכנסייה מאבדת מכוחה, ערך האדם כאדם עולה.
האדם מקבל במה מרכזית וחופשית לבחירותיו האישיות. תמונות הגנרלים, המצביאים,
הצארים והצאריסטיות, מחליפים את גיבורי ימי הביניים בדמותם של ישו ושליחיו. העושר זלג מהכנסיות לבעלי הארמונות, ובכל זאת, מעשה ידי אדם לתפארה!
זו שירת הלל לחילוניות. הציור הראליסטי, האסתטיקה של הלבוש, תמונות הנשים החשופות
מעט, בדיוק במידה הנכונה. כל אלה מכריזים – עידן חדש!!!
הארמון מרשים והוא מוזיאון בפני עצמו, ואני עם קבוצה נפלאה, נעימה, חברית. מזג האוויר ממשיך להאיר פנים. בעיר הזו זה לא
ברור מאליו. מעניין לנו ביחד.
סנט פטרסבורג
משופעת בארמונות, המספרים את סיפורן של המאות ה 18-19. הארמונות מקשטים את העיר, צובעים אותה בזהב ואוצרים בתוכם מוזיאונים
מהגדולים והעשירים בעולם.
בסיור פנינו לארון הספרים הרוסי.
עזבנו מעט את העושר, העוצמה והשלטון והקדשנו פרק מרתק לענקי הספרות הרוסית, עליה
גדלנו גם אנחנו. דוסטוייבסקי, פושקין, שניהם השאירו
חותמם לא רק בכתיבתם הגאונית, אלא גם בביקורתם על החברה, השלטון ומערכת היחסים
ביניהם. זה בהחלט מעלה הרהור לגבי תפקידם
ומקומם של אנשי תרבות בפוליטיקה ובסט הערכי שבונה עם.
מרתק לעמוד בדירתם הצנועה, להביט
בשולחן הכתיבה, באותיות שדפיהם הצהיבו. לקרוא את פתקי האהבה הקטנים והמרגשים שדחפו
ילדיו של דוסטוייבסקי מתחת לדלת חדר העבודה ולשמוע את המדריכה המקומית בדירת
פושקין, מתארת את הדו קרב בו נרצח פוקשין כשדמעות בעיניה.
להשלמת התמונה חתמנו בפולקלור – שיר, תלבושות,
כלי נגינה, אקרובטיקה וריקוד, והכל בארמון מפואר, עם שמפניה ורודה בהפסקה.
כן, גם אנחנו שתינו שמפניה ורודה... בחינם...
