טיול נשים לויטנאם - פברואר 2019
יצאנו לדרך...
הדרך לויאטנם רצופה כוונות טובות, תורים ושדות תעופה.
האנוי חיכתה לנו צבעונית וסואנת כתמיד.
לעת ערב המתינו לנו 18 גברברים צעירים ועוד ארבע נערות, כל אחד מהם חמוש בסקוטר, קסדה נוספת ומוכן לתור דה פרנס תרתי משמע. דהרנו כמו כולם ברחובות העיר הזו השוקקת חיים 24 שעות ביממה, מוארת גם בפינותיה האפלות. עברנו בחלקה הצרפתי, בכנסיית הנוטרדם, בגשר הארוך ובגשר הצרפתי שנבנה לפני יותר ממאה שנה, שבצידיו קולים שני צעירים ערמונים בתוך פח המשמש גם לחימום, בקיר הפסיפס הנמתח לאורך של קרוב לארבעה קילומטר וגם במוזלאום על שם הו צ'י מין ובבניין הפרלמנט. לצידינו דהרו עוד יותר מהר עוד חמישה מיליון סקוטרים. לעיתים משפחה שלמה על סקוטר אחד ולעיתים נערה צעירה צמודה לבחור שלה עטורה במיני ונעלי עקב גבוהים במיוחד. החלק הכי חשוב בסקוטר זו הצפצפה. כל הרחוב מצפצף, אלה הם צליליה של מלחמת ההשרדות על הכביש, שאר החלקים של הרכב היוקרתי הזה פחות חשובים. אין כאן עברייני תנועה, כי אין חוקים... פסי ההפרדה, מעברי החצייה, ושאר הסימונים, נעלמו בדיוק כמו המזוודות... כביש חלק למשעי ואם אין דין אין גם דיין. לעיתים תוך כדי נסיעה הם משוחחים בטלפון, מרגיעים את התינוק, או מקשקשים עם הסקוטר השכן. נראה כי הסקוטר יודע כיצד לגלוש במהירות בצמתים הסואנים והפרש הרוכב עליו רק צריך להתמסר.
הגענו בשלום חוץ ממיה שלנו שנחטפה בראשית הדרך על ידי ולנטינו שוחר תרבות היישר לבניין האופרה.
לילה טוב מויטנאם.
יצאנו לדרך...
הדרך לויאטנם רצופה כוונות טובות, תורים ושדות תעופה.
האנוי חיכתה לנו צבעונית וסואנת כתמיד.
לעת ערב המתינו לנו 18 גברברים צעירים ועוד ארבע נערות, כל אחד מהם חמוש בסקוטר, קסדה נוספת ומוכן לתור דה פרנס תרתי משמע. דהרנו כמו כולם ברחובות העיר הזו השוקקת חיים 24 שעות ביממה, מוארת גם בפינותיה האפלות. עברנו בחלקה הצרפתי, בכנסיית הנוטרדם, בגשר הארוך ובגשר הצרפתי שנבנה לפני יותר ממאה שנה, שבצידיו קולים שני צעירים ערמונים בתוך פח המשמש גם לחימום, בקיר הפסיפס הנמתח לאורך של קרוב לארבעה קילומטר וגם במוזלאום על שם הו צ'י מין ובבניין הפרלמנט. לצידינו דהרו עוד יותר מהר עוד חמישה מיליון סקוטרים. לעיתים משפחה שלמה על סקוטר אחד ולעיתים נערה צעירה צמודה לבחור שלה עטורה במיני ונעלי עקב גבוהים במיוחד. החלק הכי חשוב בסקוטר זו הצפצפה. כל הרחוב מצפצף, אלה הם צליליה של מלחמת ההשרדות על הכביש, שאר החלקים של הרכב היוקרתי הזה פחות חשובים. אין כאן עברייני תנועה, כי אין חוקים... פסי ההפרדה, מעברי החצייה, ושאר הסימונים, נעלמו בדיוק כמו המזוודות... כביש חלק למשעי ואם אין דין אין גם דיין. לעיתים תוך כדי נסיעה הם משוחחים בטלפון, מרגיעים את התינוק, או מקשקשים עם הסקוטר השכן. נראה כי הסקוטר יודע כיצד לגלוש במהירות בצמתים הסואנים והפרש הרוכב עליו רק צריך להתמסר.
הגענו בשלום חוץ ממיה שלנו שנחטפה בראשית הדרך על ידי ולנטינו שוחר תרבות היישר לבניין האופרה.
לילה טוב מויטנאם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה