הניגון איננו רק העבר שנעלם, אלא גם האופן
שהמדינה הזו בוחרת לספר אותו היום.
כל כך הרבה קהילות, קטנות גדולות בפריפריה
ובמרכז, אלפי בתי כנסת שחרבו. כל תמונה כזה חובקת סיפורם של אלפים כולל סיפורו של האומן
שצייר. מרתק.
על רקע מערכות היחסים הבעייתיות מתעורר
בסלון היהודי של המאה ה-19 ויכוח לגבי יהדות פולין לאן... האם להתבולל? להגר? להשתנות. הזוג זביטקובר שהיו מעשירי העיר היהודים מנהל בסלון ביתם חלק מהשיח הזה.
הרחוב
היהודי ערב מלחמת העולם
בית
הכנסת בדבוגזייץ. דרום מערב אוקראינה. דבר לא נותר ממנו.
פנטסטי, מרגש ומלמד. ככה נראה גם הסיור
כולו ואתם ממש מוזמנים להרשם לשנה הבאה. כדי לחזק את בלוטות הטעם והחשק שימו לב לקולאז'
התמונות הלקוחות מספר ילדים יהודים מהמאה ה16. מזכיר במידת מה את סיפורי האחים גרים
300 שנה מאוחר יותר. שלל ציורים מחיי העיירה 1804. התמימות
, הפשטות, ההומור והעוני- הכל חלק בלתי נפרד מהווי העיירה שלימים מפרנס סופרים רבים.
שנים לא רבות אחר כך, בתוך הבועה הזו התהוו תנועות נוער ציוניות וחלק מחבריהן עלו לארץ.
קצת מזכיר את קדיה מולודובסקי באיילת עם שמדייה כחלחלת.
השאלה היא מה עשתה הכנסייה? מדוע שתק העולם?
ארון הספרים היהודי
ואחרי כל זה בא השקט
הגדול...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה