סנט פטרסבורג, 22 במאי 2018

בארמון מפואר, פסגת הברוק הרוסי, עם כוס שמפניה ורודה ביד, על שטיחים אדומים, הרגשנו גם אנחנו לרגע חלק ממשפחת הקיסר.

להקת הפולקלור עלתה על הבמה, ובאחת הפליגו מחשבותיי מארמון הקיסר אל בית סבי בעין חרוד, אל עצי הפרי שחיבקו את ביתו מכל עבר, אל קומתו הזקופה, הילוכו הבטוח ושפעת בלוריתו הלבנה.

מרוסיה הגיע עם רעיונות סוציאליסטיים מהפכניים, עם נחישות לבנות עולם חדש בארץ ישראל. סבי המהפכן טמן עמוק במגירות ליבו את שירת נופי הולדתו. הוא הגיע עם ליושינקה שלו, קלינקה, אט זורם הנחל ווניה, שבלעדיהם פשוט אי אפשר היה לעשות עלייה.

שירים אלו שרה לו אימו בטרם עצם עיניו, שירים אלו שר הוא לאבי לפני בוא החלום, ועכשיו מתנגנים הם כאן על הבמה, הזמרים מפליאים בקולותיהם הפטריוטים, ואני מתגעגעת לליושינקה של סבא שלי, לקתרוס... אלה היו פס הקול של ילדותי הישראלית כל כך, שדרך סבי התחברה לשפך הוולגה.
ארץ ישראל היפה ...