יום ראשון, 27 במאי 2018

מוסקבה, 27 במאי 2018

קצת קולטורה.
נכנסנו לגלריית טרטייאקוף להשקות את הנפש, להרגע מקצבה של העיר, מכיפות הזהב הפרבוסלביות, מפסטיבלי הרחוב הבלתי נגמרים.
כאן בשקט הזה התפנינו לקצת קולטורה של סוף המאה ה 19 והמאה ה 20.
גלריית ציירים, ביניהם שאגאל, המופיע כאן בשלל צבעיו לתפארה.
דרך הצבעים העזים ניתן לחוש את עוצמתן של תהפוכות התקופה, את קו התפר שבין מלחמת העולם הראשונה לשנות העשרים העזות באירופה. את הבלבול, השאיפה ליצירת האוונגארד.
בין האולמות עטורי הציורים, בין המשמעויות, הטכניקות והכישרונות, נתקלנו בחבורה מיוחדת של כשרונות צעירים במיוחד, עושים קורס במוזיאון, מציירים ומדגמנים. מוסקבה מכינה את כשרונות העתיד, או שמא את היודעים להתבונן.
נפלא!
מאחורי כל ילד מבטיח עומדת כאן אם גאה מלאת מוטיבציה.
עם קורטוב של אמונה בעתיד ותקוה מחודשת מהדור הבא, חזרנו תוך כמה צעדים אל העבר הבטוח, אל שומרי הראש של ההיסטוריה הרוסית, אל אותם אלה שעדיין חיים, נושמים כאן ומכוונים את התנועה גם היום.
חזרנו אל המוטיבים הסובייטיים: אחידות, עוצמה, עבודה קשה וציות.
ובחדר האחורי עדיין מציירים הילדים תוך התבוננות וחופש המחשבה.
מה מחכה להם? מי יודע ...







יום חמישי, 24 במאי 2018

מוסקבה, 23 במאי 2018

מוסקבה עיר האקסטרים - הכל בענק, הכל בצבע, העוצמות ההיסטוריות, הכבישים הרחבים, בנייני הענק, צריחי הקרמלין, נהר מוסקבה המעוטר בשבע אחיות, כל אלה קיבלו את פנינו.
הנשימה נעצרת, קשה להכיל.
בתוך כל המונומנטים האדירים קומתו של האדם הפשוט מצטמצמת ומטשטשת.
ואכן זוהי רוסיה, המעצמה הגדולה בעולם בדרכה שלה.
שליטיה המגלומנים לא חסכו דבר, רק קיצצו מעט מקומתם של האנשים הפשוטים, שעדיין שרים שירי הלל למולדת.
מרגש לעמוד על אבני המדרכת של הכיכר האדומה, היכן שצעד לנין, היכן שסטאלין השיט את הטנקים במצעדי ניצחון והיכן שפוטין עומד כמנצח על במה ומתזמן את הקולות על גחמותיו שאין לדעתן מראש.
שומעים כאן את פעמי ההיסטוריה, וזאת על רקע מקדשי קניות עכשוויים, לילך שפורח גם כאן, ונהרות של תיירים שעינם לא שובעת את הטעמים, הריחות והמראות.
ברוכים הבאים למוסקבה, אומרת העיר לאורחיה, רק תזכרו... לראות ולא לגעת.







סנט פטרסבורג, 22 במאי 2018

בארמון מפואר, פסגת הברוק הרוסי, עם כוס שמפניה ורודה ביד, על שטיחים אדומים, הרגשנו גם אנחנו לרגע חלק ממשפחת הקיסר.
להקת הפולקלור עלתה על הבמה, ובאחת הפליגו מחשבותיי מארמון הקיסר אל בית סבי בעין חרוד, אל עצי הפרי שחיבקו את ביתו מכל עבר, אל קומתו הזקופה, הילוכו הבטוח ושפעת בלוריתו הלבנה.
מרוסיה הגיע עם רעיונות סוציאליסטיים מהפכניים, עם נחישות לבנות עולם חדש בארץ ישראל. סבי המהפכן טמן עמוק במגירות ליבו את שירת נופי הולדתו. הוא הגיע עם ליושינקה שלו, קלינקה, אט זורם הנחל ווניה, שבלעדיהם פשוט אי אפשר היה לעשות עלייה.
שירים אלו שרה לו אימו בטרם עצם עיניו, שירים אלו שר הוא לאבי לפני בוא החלום, ועכשיו מתנגנים הם כאן על הבמה, הזמרים מפליאים בקולותיהם הפטריוטים, ואני מתגעגעת לליושינקה של סבא שלי, לקתרוס... אלה היו פס הקול של ילדותי הישראלית כל כך, שדרך סבי התחברה לשפך הוולגה.
ארץ ישראל היפה ...


יום שני, 21 במאי 2018

סנט פטרסבורג, 20 למאי 2018

הבוקר קפצנו לבקר בביתו של פושקין. הסופר חלק לנו כבוד וחיכה לנו מחוץ לבית, עטור בתלתליו השחורים ובפרחי הלילך, המשווים למראהו נופך אומנותי ממש. בביתו הצנוע ספריה ענקית, ריהוט נזירי מזהב, וגם שתי מדריכות מקומיות המבכות ליד מיטתו המיותמת את הרצחו במהלך דו קרב על ידי מאהבה של אישתו היפיפיה. המשורר הלך לעולמו, אך שיריו נישאו ברוח, עלו לארץ, עברו גיור, והטקסטים שלהם רקמו את אהבתם של רבים מזוגות החלוצים בארץ.

מספרות עברנו לריקוד. במוזיאון להיסטוריה פוליטית פגשנו את דמותה של מתילדה קשישינסקי, פרימה בלרינה, מתניה מעט רחבים, קומתה ממוצעת, מה שנתן הרגשה נוחה לכולנו. שמלתה המקורית, המתנוססת על קולב, בוודאי הייתה חלק מהסיבה שניקולאי השני התאהב בה עד שורשי שערותיו. אהבה גדולה הייתה בין השניים, אך הפעם אפילו פושקין לא הציל אותם. בשל מעמדה הנמוך, הופרדו האוהבים בכוח, והשאר היסטוריה.

בבית הזה ממש פרצה המהפכה - לנין עלה למרפסת הקומה השנייה, לאותה מרפסת בה אמור היה ניקולאי השני לשיר סרנדה למתילדה, ושם זימר לנין את סרנדת המניפסט הקומוניסטי להמונים.
ושוב השאר היסטוריה. מצאנו בסופה את סטאלין מאחורי סורג ובריח.
האומנם?

בערב התנחמנו באהבתם הברבורית של אודט וזיגפריד והם לא הכזיבו.





יום ראשון, 20 במאי 2018

סנט פטרסבורג, 19 למאי 2018

הבוקר יצאנו להתבודד בהרמיטאז'.
ככה זה אצל קיסרים וצאריות, כשיש צרות מחפשים מקום שקט להתבודד בו. כך מצאנו עצמנו בארמון ענק, מוזהב מכל עבריו, והמילה בידוד התייחסה כנראה לחומר הבידוד שנטמן בקירותיו.
ההרמיטאז' זוהי שירת הלל ליליזבתה, ביתו של פטר הגדול, ולא פחות מזה ליקטרינה השנייה, שבעזרת מרפקיה הקטלניים, קטלה את בעלה ולמשך 34 שנים שלטה כקיסרית. ככזאת, הפכה את סנט פטרבורג לעיר תרבות והשכלה. הליידי הענוגה הזו נלחמה בשוודים, בעותמנים, בפולנים, הרחיבה את גבולות הממלכה, הרבה מעבר למימדיה שלה, שלא היו קטנים, ואל יטעה אתכם המחשוף ... יקתרינה קמה בבוקר, פתחה את חלון ההרמיטאז', שאפה אויר עמוק, מתחה את המחוך חזק חזק, ובערב כשהתירה את השרוכים, נשפה את האויר החוצה. לעיתים מזומנות פרמה את שרוכי המחוך באמצע היום, ולא בגלל מחסור באויר, אלא בשל בואו של פוטיומקין להתפנק בין מכמניה, או גנרל אחר. כך נולדו ארבעה ילדים, שניים מחוץ לנישואין. תודו כשפותחים חלון למערב, גם התרבות הזו נכנסת עם הרוח...
יקתרינה אשה קשוחה, אמיצה, תרמה רבות לרוסיה תרבותית וגיאוגרפית, והשאירה לנו את אוצרות ההרמיטאז'.
הכניסה לכאן דומה במעט למסעה של עליזה בארץ הפלאות. קשה להאמין שידי אדם יצרו את היופי הזה בציור, פיסול, ארכיטקטורה. ציורי שמן בני מאות שנים, פרוטרטים של כל גיבורי מלחמת נפוליאון, רהיטי שיש שיובא מכל העולם, ולא במוביליות של ימינו. 
עצמתי עיניים וחלמתי על צעדיה, המתופפים על רצפת העץ, של יקתרינה השנייה, בעוד שרביטה מורה לערוף את מתנגדיה, מחממת היא את חמוקיה בזרועות גנרל מזדמן ומענגת עצמה בכל אוצרות הזהב, השיש ואבני המרגליות למיניהן, והכל כמובן למען רוסיה. כשהרהרה במעשיה, פתחה חלון אל הגנים המטופחים, אל נהר הניבה, אל האופק בו נראית מרחוק פריחת הלילך. 
במוסקבה נברר מה באמת השתנה, מה חשבו פושקין, דוסטוייבסקי ואחרים על ריקוד הוולס המחבק בין ההמון לבין השלטון. 
בעוד אני מהרהרת, על רצפת העץ בארמון יצאו במחול ולס מקצועי שתי צעירות יפיפיות, האחת מלונדון והשנייה מרומא, באו לבקר ולהרגיש דקה אחת כמו קתרינה הגדולה בארמון ההתבודדות המוזהב.
התרנו מחוכים, חלצנו את נעלי העקב, נפרדנו מהזהב והאושר, מהאינטריגות של בית המלוכה. זה הזמן לצאת מהעיר לגני פטרהוף.







סנט פטרסבורג , 18 למאי 2018

אנחנו על רחוב נייבסקי, המשופע בגשרים נפתחים הנמתחים מעל נהרות העיר, מראה מהמם ביופיו. חלקנו כבר מציצות על חלונות הראווה, איך לא. 
המלון ממוקם במרכז, העיר כמרקחה בשל המונדיאל הבא עלינו לטובה.
הביקור נפתח בשירת הלל לפטר הגדול שבנה עיר מלאכותית יש מאין. פושקין כינה את העיר "החלון למערב". ואכן פתחנו חלון למערב ונהננו מרוח קרירה בניחוח מודרני המותאם לראשית המאה ה 18.
פטר הגדול נישא לגובה של שני מטר וארבעה סנטימטר, ואם מוסיפים את האגו בסנטימטרים זה לפחות פי שניים. אמנם איש צנוע היה, גר בדירה קטנטונת בת שמונה חדרים, אך את צניעותו השאיר בביתו, נלחם בשבדים, בפינים, כבש את שטחי העיר, הקים נמל ובצניעותו הרבה בנה אותה במחיר חייהם של 30,000 בני אדם שנהרגו בעבודות הבנייה. פטר הגדול זכה בקיסרות לאחר שנפטר מאחיו למחצה, שלח את אשתו למנזר, התחתן עם קטרינה הראשונה אהובתו ונולדה יליזבתה. עד כאן הכל כרגיל. 
מעט קיסרים סיימו את חייהם על פי בחירתם. רובם הורעלו, נתלו, נרצחו על ידי בני משפחה שרצו את כתר הקיסר. אמרנו כבר שמשפחה לא בוחרים? 
במצודת פטר ופול ישנה חומת הגנה, וליתר בטחון גם בית כלא למתנגדי משטר. בתי הכלא ברוסיה הם חלק מתרבות שלטונית ומשמשים כתחנת מעבר בדרך לסיביר. ישנם האומרים שאם לא עשית כלום תשפט רק לעשר שנים.
צארות, קיסרות, קומוניזם, לא משנה איזה משטר, בתי הכלא בשמותיהם השונים ניבטים אלינו כשלטי אזהרה. גם היום, ממש אל מול הקרמלין, ניצב בית סוהר גדול למתנגדי פוטין, שעוברים עינויים קשים.
אין ספק דור לדור מביע אומר... 
נחזור לפריחת הלילך לגלי, הנהר הכחול, למזג האויר הנינוח. 
זה הזמן לפקוד את בית הכנסת בעיר. הכרנו את הלנה, יהודייה המתגוררת במקום, בת להורים סובייטים, שבמובנים רבים מייצגת את יהודיה העכשוויים של העיר, ששבעים שנות קומוניזם הביאו להתבוללות ויצרו שאלות ובעיות זהות סבוכות.
בצד מניח תפילין בחור צעיר בשם שמחה, נציג חבד המקומי, נולד וגדל בעיר, ואפילו כאן בבית הכנסת השותק, בו קשה לגייס מניין, כבר יש מחלוקות בין שמחה החבדניק להלנה.
באולם החתונות נותרה שמלת הכלה יתומה, הכל כאן יותר מוזיאלי מאשר חי. מ 1882 דרך פוגרומים, מלחמות והתבוללות נעלמה לה לאיטה יהדות רוסיה של אנסקי, ברדיצ'בסקי, מנדלה מוכר ספרים, אנשי העיר ואנשי העיירה. קצת עצוב לי לפסוע בהיכל הקודש הענק הזה ולשמוע את צעדיי שלי. לא מעט מהיהודים שאני פוגשת כאן עשו עלייה וחזרו.... עצוב.
קינחנו את הערב בקבלת שבת במסעדה יפיפיה, לאור נרות ובליווי כוסית יין. שמענו כמה מהסיפורים האישיים המרכיבים את פאזל חברי הקבוצה שלנו.
אנשים מעניינים, סיפורים מפתיעים, עולם ומלואו.
זכיתי בקבוצה נפלאה.









יום שבת, 19 במאי 2018

יצא סיור ראשון של גחליליות לקיץ 2018 - "מפטר עד פוטין" מאי 2018

איך לא באתם איתנו?
נחתנו בערב מואר ובהיר בסנט פטרסבורג. במאי-יוני השמש מתמרדת וממאנת לשקוע, התושבים המקומיים מתעוררים משנת החורף הקפוא, הם והדובים. 
את פניהם מקבל הלילך הפורח בשלל צבעים ומודיע על בוא הקיץ. נדמה כי הקיץ כאן הוא החג הכי משמעותי. כבר בדרכנו למלון, בין עצי הלילך, על דשאים ירוקים ורוויים, פגשנו את מבשרי הקיץ שוכבים על גבם בתחתונים וחזיות מתמכרים לשמים הזורחים מעליהם ומחזקים עצמם בוודקה מקומית.