יום שלישי, 26 ביוני 2018

סיור במדינות הבלטיות - יוני 2018


ליטא, מדינה קטנטונת, משופעת בנהרות אגמים ויערות, פחות משלושה מיליון איש ומכילה קילומטרים רבים של היסטוריה יהודית.
עברנו את הגבול ונחתנו ישר על שרידי הפסלים של סטאלין, לנין, מרקס ואנגלס. כל אלה הביטו בנו במבט חמור סבר, ולרגע רעד קל עבר בנו שמא כל אלה יקומו עלינו לכלותנו. מעט מאחוריהם עמדה לה במלוא העוצמה אשת הקולחוז, במימדיה האדירים. אין ספק כי גם הקומוניסט האדוק ביותר, יקבל פיק ברכיים מאשת הקולחוז האדירה המנהלת את חייו.
כן פארק מוזר, לא ברור אם הם מצדיעים, מתרפקים על העבר, או משתמשים בו כאות אזהרה. מה שבטוח שהפסלים ניצבים שם ממש על הגבול בואך ליטא.



הדרכים צרות, מישוריות, רואים כמעט מאופק לאופק. ההסטוריה מורכבת מעט יותר. המדינה הקטנטונת הזו ידעה שנים של גדולה, מחובקת על ידי שכנתה הפולנית, שלטו השתיים על כל מזרח אירופה.
מה לעשות שיקטרינה הגדולה ניחנה ברוחב החזה אבל לא ברוחב לב, כך שבמאה ה 18 איבדה ליטא את עצמאותה לטובת האימפריה הרוסית. מאז, כל פעם שפוטין מתעטש הם נכנסים למקלטים ומקווים שהפסלים הדוממים מהתקופה הקומוניסטית, וגם אשת הקולחוז, יגנו עליהם. לא פשוט... פוטין אכן מתעטש לפעמים. בפעם האחרונה שזה קרה חצי האי קרים עף עם ההדף לאמא רוסיה.
רק אחרי מלחמת העולם הראשונה זכתה ליטא לעצמאות מחודשת, לדמוקרטיה קצרת ימים וב 1940 סטאלין נתקף תיאבון בריא ואכל את כולה לשובע. ואז הגרמנים ושוב הרוסים והמדינה הקטנטנה הזו מתרסקת כל כמה שנים על קיר אחת האימפריות.
כיום ליטא יפה, ירוקה, עצמאית ובראשה שולטת אשת ברזל כבר 9 שנים, אולי שרידיה של אשת הקולחוז הענקית שהושארה בגבול.
בתוך הקדמה, בחסות הדמוקרטיה יצאנו לחפש את עצמנו.
היכן אלפי בתי הכנסיות, בהן נהגו יהודי ליטא להתפלל? היכן האברכים בני הישיבות? ספרי ההלכה, תורת המוסר, תנועות הנוער הציוניות? הגמנסיות, השוק היהודי?
בין אבני המדרכת נמצאת ההיסטוריה של העם שלנו, פרקים שבלעדיהם לא נהיה שלמים, קטעי שירים וסיפורים, אגדות מקום וזכרנות.





אין תגובות:

פרסום תגובה