סיכום איטליה

טיול מאורגן הוא אופרציה לוגיסטית מורכבת. בברלין, פולין ורוסיה יותר פשוט מאשר באיטליה בשל חוקי המקום, שפע המדריכים המקומיים, דרכים פתלתלות וצרות בהן האוטובוס לא יכול לעבור ונדרשים מיניבוסים קטנים, הקושי בעונה להשיג מלונות. כל אלו מדירים שינה מעיניי והופכים את הבטן שלי 1000 פעמים ביום.

הייתה לי באיטליה קבוצה מעניינת, שופעת סיפורים, מחייכת ובעיקר למדתי מהם המון.

אפי מראשון לציון יצא עם אורנה אשתו- היא אש להבה והוא עדין ומיוחד עם עיניים טובות במיוחד.

אפי נולד בטרנסניסטריה 1944 לאחר שאביו איבד אישה שנרצחה במהלך המלחמה באודסה. הוא היה בטוח שאיבד גם את ביתו ורק בארץ נודע לו שביתו שרדה. בעיצומה של המלחמה בגיהנום של טרנסניסטריה הוא פגש אישה ונולד אפי ועוד בת קטנה. כך ממש בתוך התופת.                        

יש איתי וגם את יוסי ואירית אקרמן. בילינו יחד גם בפולין וברלין. זוג כריזמטי שתמיד מוסיף לי ולקבוצה המון. גם אם יוסי שותק- מתעשרים ממנו.

יוסי ואירית עושים שמן זית בבית לחם הגלילית ואין כמו איטליה ללמוד מהם על שמן זית. כל זה בא ארוז עם ברקורד מרשים שעשו בחייהם. יוסי היה נשיא אלביט ובעיקר איש שתרומתו לחברה הישראלית מעניקה השראה לכל מי שפוגש בו. כל זה ללא אירית כמובן היה בלתי אפשרי.

ריקי ודני משמנה וסלטה של החברה הישראלית ויהודית וישראל שעד לא מזמן היה מהנדס אוניות. להם שלוש בנות נפלאות מכפר ורדים שאחת מהן, אמה, הגיעה ממחנות העקורים באיטליה, נורית שתמיד מאירה פנים ועוד ועוד.

קשה להזכיר את כולם אבל לכל אחד צבע מיוחד משלו.

אחד ההילייטים של הטיול זו בתיה שפי, המבוגרת ביותר בינינו שלא נחה לרגע.

בנסיעות היא מעיינת במפות, כותבת, מצלמת, לא מחמיצה רגע מהחיים והטיול. כבר מזמן שהיא מביטה מאחור על גיל שמונים. עיניה זורחות, אופטימית חסרת תקנה, צמאת ידע. עם מקל ההליכה היא צולחת כל מכשול ואין אחד שלא מאוהב בה.

נתראה בשנה הבאה.

בינתיים שנה טובה ומבורכת, שנת שלום ושגשוג, שנה נהדרת שתהיה לכל מי שיצא איתי השנה לפולין, ברלין ואיטליה ולכל אלה שיצאו איתי שנה הבאה גם לרוסיה.

שנה טובה שתהיה לנו כפרטים וכעם.

לו יהי.

ארוחת גורמה איטלקית

קשה לי הפעם להגיש את הארוחה מנות, מנות..

מזג האוויר משגע, חוויה רודפת חוויה, אנשים נהדרים.

אני לא מספיקה לסכם לעצמי את היום והבא כבר אחריו עם תכנים, טעמים וריחות חדשים.

התחלנו ברומא, קילפנו אותה שכבה אחר שכבה.

הכיכרות זוהרות ביופיין, המוני תיירים שבאים לגעת בהיסטוריה המיוחדת של העיר הזו.

ברחוב אחד אתה חולף על פני 3000 שנה, עד שברגע מסוים נדמה כאילו מולך רוכב הקיסר אוגוסט על סוסו היישר לארמונו של עימנואל השני, מתחת למרפסת בה נאם מוסוליני את נאום המלחמה.

עם פרנצסקו לוטורו בטראני

מרומא נדדנו למנזרים התלויים לאסכולי פיצ'נו. המפגשים עם בני המקום מרתקים ומוסיפים פנים מיוחדות לסיור שלנו.

המפגש הקאתולי יהודי, ההכרות עם הפאשיזם האיטלקי והאופן בו הוא נארג בהיסטוריה העכשווית- כל אלה מעלים שאלות נוקבות בצד המראות המרהיבים.

והמים.... ימים שלמים שאנחנו נוסעים בשוליו של הים האדריאטי שבמהלך הסיור פוגש את הים היוני ולבסוף הטירני.

בבתי הטרולים, לצ'ה ומערות מטרה אנחנו מבקרים בימים האחרונים.

מטרה מעניינת ויחודית.

מערות מטרה

ומשהו לאכול...

וככה על אם הדרך (תרתי משמע) יוסי אקרמן נותן לנו שיעור על גידול הזיתים והפקת השמן

אתם מוזמנים לטעם בעצמכם,

כבר יש הרשמה לשנה הבאה.

עידית פרי- 0527950004

ברלין, עיר המחר ועיר האתמול

בין בתי הקפה ההומים אדם, הכיכרות המשגעות ביופיים, בין המראות הירוקות, הארכטקטורה הגרנדיוזית המשאירה אותך פעור פה, אנחנו מסיירים.

אין ספק... ברלין חיה את ההווה במלוא הקצב... היא מביטה קדימה אל המחר ובוודאי תגיע לשם.

ברלין מנצחת מבין בירות אירופה. תיירים מכל העולם, עגורנים הבונים אותה מפוזרים בכל מקום. כל יום צץ כאן בניין חדש, מיזם חדש, מדי יום עולות תערוכות ועוד... ועוד..

ובכל זאת מה שמרשים אותנו במיוחד שבמרוץ הזה היא איננה שוכחת את עברה. היא מביטה לפנים ולאחור בו זמנית.

ברלין משופעת באנדרטאות, מרכזי לימוד חינוכיים שמטרתם לחנך את הנוער לסובלנות, מכוני מחקר, מוזיאונים היסטוריים...

בכל רחוב, סמטה וכיכר אפשר להיתקל בפינות ההיסטוריות האפלות.

לא מטייחים, לא מסתירים.

הרוב מופיע רק בגרמנית... זה לא נוגע אלינו, זה הכל נעשה במסגרת שיח פנימי ביניהם.

השיח הזה מתנהל באומץ.

לברלין סיפור חיים מרתק. אם רוצים ליצור דיאלוג ולא להנציח שנאה, צריך לבוא לכאן לראות וללמוד, ליצור שיח עם המקום הזה. לא חייבים לסלוח, אך מצווים אנו ללמוד על מנת שלא יקרה שוב לשום עם בעולם.

בין השאלות המטרידות אותנו, אנחנו נהנים, מבלים, נהנים מהאוכל, הנופים, מזג האוויר והקבוצה. כן קבוצה נפלאה, אנשים צמאי ידע, נעימים ומעניינים.

על גדת השפריי במקום בו עברה החומה

הלצר האוטנטית של אוטו וייט

אנחנו ממש לקראת סיום ועדיין בכל רגע עוד ועוד קליפות מתקלפות ואנחנו מגלים פינות חדשות ומרתקות בעיר וגם פרטים מרגשים אחד על השני.

אני משתפת אתכם במעט תמונות

אתם ממש מוזמנים יש כבר תאריכים ונרשמים לשנה הבאה.

אפשר להירשם ללא שום מחויבות דרך האתר.

מי מפחד מברלין?

לפני שבוע יצאתי עם קבוצה חדשה לברלין. רבים מתלבטים האם לצאת לברלין.... "לא יכול לשמוע את השפה...", "כף רגלי לא תדרוך על אדמת גרמניה..." "הוריי אינם בחיים, אך אם היו, לא היו סולחים לי על ביקור שם...".

אני יכולה להבין את הרתיעה, את הדילמה, אך אנחנו יוצאים ללמוד את העיר שמאורעות כל כך מרכזיים בחיי כולנו בפרט ובחיים הפוליטיים והחברתיים בתולדות האנושות התרחשו בה. עיר שבמאתיים שנים האחרונות החליפה בתדירות מסחררת את לבושה הפוליטי, את פניה התרבותיות. עיר שהיום מתמודדת באומץ רב עם עברה, דרך אנדרטאות, ארכיטקטורה גאונית, אמירות באמצעות גרפיטי ומנציחה את תולדותיה באלף צורות למען הדורות הבאים.

אם לא נראה, נלמד, נפגש עם העיר שהיא היום גם מרכז החיים הפוליטיים של אירופה, איך נוכל אנחנו לשוחח עם עברנו, לנהל דיאלוג עכשווי עם התופעה הנקראת ברלין במטרה לבחון מה התרחש כאן גם כדי ללמוד משהו על עצמנו ועל העולם של היום?

העיר הזו מרתקת... מאתגרת... מעוררת מחשבה, יפה ומעניינת.

עם בואנו קיבלה אותנו ברלין במאור פנים באמצעות שמש זורחת, מזג אויר קריר ושמיים בהירים.

התחלנו את הסיור בלוסטגרטן. זהו גן התענוגות המעוטר במאות צעירים שהשתרעו על הדשא, חלקם עם בני זוגם, חלק קראו ספר, התמכרו לשמש המלטפת.. את הגן מעטרים מוזיאונים, ארמון המלך שנבנה בימים אלה בצורתו החדשה, נהר השפריי הזורם משני עברי הגן והמון אדם מכל גזע ומין, מכל העולם.. כולם מטיילים ומצלמים.

פתחנו את הכיסאות האולטימטיביים שלנו כדי לשמוע כיצד נולדה והתפתחה ברלין שראשית צמיחתה החלה ממש כאן...

כל אחד בקבוצה מנהל דיאלוג משלו עם המקום הזה. הדיאלוגים האלה מתבררים לכולנו בהדרגה תוך כדי הסיור.

כך נפרשים בינינו סיפורי חיים מרגשים הנותנים לסיור שלנו נופך אישי ומרגש.

כל קבוצה נותנת לסיורים האלה את הצבע האישי שלה.

נמצאת איתנו כאן אניטה שהוריה נולדו בגרמניה... שניהם ניצולי שואה. היא נולדה מיד אחרי המלחמה. גם איתמר משפחתו מגרמניה... עוזי נולד בטרנסניסטריה, והוא והוריו חוו את מלחמת העולם השנייה, אמנם לא בגרמניה, אך כקורבנות הזרוע הארוכה של החורבן הנורא שהביאה גרמניה על אירופה וכקורבנות הזרוע הארוכה של שתיקת העולם.

נמצא איתנו כאן כרופא, יואב, שאת סיפור משפחתו כתבתי לפני כשלושה שבועות בפולין. חנה לויטא הביאה איתה את פניהם של אלה שנולדו בארץ והם והוריהם החלוצים הביטו בדאגה על המתרחש באירופה מהעבר האחר... רק התחלנו, כל הזמן עולות שאלות והרוב עדיין לא נאמר, אך האווירה מצוינת, הצימאון לידע והיכולת שלנו לשמוע על תהפוכות העיר והמדינה וגם להנות מהאווירה הברלינאית העכשווית, מכיכרותיה המקסימות, מהמסעדות ובתי הקפה. כל אלה ועוד הופכים את הסיור ללימודי וחוויתי כאחד.

בביקרנו בבסטאי, יער אבן מרהיב ביופיו, שמענו על היינה ולורליי ופגשנו את פירושו של אלתרמן לחידת לורליי.

בהמשך הגענו לדרזדן. יחד הקמנו את העיר, פגשנו את אוגוסט החזק ששתה בינקותו חלב לביאות ויחד שמענו את סיפור הפצצת דרזדן כשמסביב הכל כל כל ירוק, פורח ומטריף ביופיו. טבלנו בתוך הפאר הזה בעונג... לא להאמין... 

ובין לבין, כמובן, קפה ועוגה. הקינוח האמיתי של הביקור בדרזדן הייתה השקיעה המרהיבה שהציפה אותנו בסיום היום.

את ברלין, אני חושבת, כמו גם את דרזדן חייבים לראות, ללמוד ולקחת מזה אלינו את מה שצריך... זה סיור אל גרמניה של גתה ושילר והיינה... סיור אל ברלין הקברטית, הדמוקרטית, הסוערת של שנות ה-20, סיור אל ברלין הנאצית, אל החומה שאיננה קיימת, אך עדיין נוכחת באלף צורות אחרות ואל ברלין החדשה שעדיין מתחדשת בכל יום ויום.

עצרנו בכפר של אנטולי

הוא קיבל את פנינו בחליפת קרם, עניבה אדומה וחיוך רחב המעיד על לב עוד יותר רחב, לב שגר "בבית צר קטן וחמים, על הכירה אש...".

אנטולי מסתפק במועט ויש לו המון. לנו קשה לתפוס את זה, איך חיים 70 קילומטר ממוסקבה, מבשלים בתנור אבן, עליו גם מחממים מים, בדרך אגב הוא גם מחמם את הבית בחורף ובקיץ ולא חשוב מה המעלות..

בגינה הוא מגדל הכל בעצמו, את כל הירקות, הפירות, התבלינים. כל היום הוא עובד בגינה. אין עשב שוטה אחד.

את פרי עמלו מניח עבורנו על שולחן עץ צנוע... בגאוה נוגעת ללב... ושוב שר ומאושר..

אכלנו, שתינו ויצאנו לסיור במאה אחרת.

מתחת לרצפת העץ גילינו את מרתף הקומפוטים, ההחמצות, החמוצים, הריבות, המשקאות.. שם זה שומר על קרירות וטריות ומשרת את אנטולי, אשתו וביתו בימי החורף הקשים.

ירדנו בסולם כפופים, נחושים לצלם ומפחדים שהגב ייתפס. ואנטולי? בגיל 78 יורד בסולם אל מרתף ביתו, כפוף ובטוח קשה לו, אבל שם, בפינת המרתף מצאנו גם מים קדושים שהביא מכנסיית השילוש הקדוש.. אז מה צריך הבן אדם?

טיפ טיפה של מים וקצת מזל ואתה שר ומאושר.

בחוץ הכל פורח. אנטולי מקשט את ביתו בפרחי עץ, עבודות ציור והדבקה, חתיכות פלסטיק שצבע והדביק. שם בנה את חלקת האלוהים הקטנה שלו והוא שר ומאושר.

אולי הוא יודע איזה סוד שאנחנו עדיין לא גילינו...