יום ראשון, 20 במאי 2018

סנט פטרסבורג, 19 למאי 2018

הבוקר יצאנו להתבודד בהרמיטאז'.
ככה זה אצל קיסרים וצאריות, כשיש צרות מחפשים מקום שקט להתבודד בו. כך מצאנו עצמנו בארמון ענק, מוזהב מכל עבריו, והמילה בידוד התייחסה כנראה לחומר הבידוד שנטמן בקירותיו.
ההרמיטאז' זוהי שירת הלל ליליזבתה, ביתו של פטר הגדול, ולא פחות מזה ליקטרינה השנייה, שבעזרת מרפקיה הקטלניים, קטלה את בעלה ולמשך 34 שנים שלטה כקיסרית. ככזאת, הפכה את סנט פטרבורג לעיר תרבות והשכלה. הליידי הענוגה הזו נלחמה בשוודים, בעותמנים, בפולנים, הרחיבה את גבולות הממלכה, הרבה מעבר למימדיה שלה, שלא היו קטנים, ואל יטעה אתכם המחשוף ... יקתרינה קמה בבוקר, פתחה את חלון ההרמיטאז', שאפה אויר עמוק, מתחה את המחוך חזק חזק, ובערב כשהתירה את השרוכים, נשפה את האויר החוצה. לעיתים מזומנות פרמה את שרוכי המחוך באמצע היום, ולא בגלל מחסור באויר, אלא בשל בואו של פוטיומקין להתפנק בין מכמניה, או גנרל אחר. כך נולדו ארבעה ילדים, שניים מחוץ לנישואין. תודו כשפותחים חלון למערב, גם התרבות הזו נכנסת עם הרוח...
יקתרינה אשה קשוחה, אמיצה, תרמה רבות לרוסיה תרבותית וגיאוגרפית, והשאירה לנו את אוצרות ההרמיטאז'.
הכניסה לכאן דומה במעט למסעה של עליזה בארץ הפלאות. קשה להאמין שידי אדם יצרו את היופי הזה בציור, פיסול, ארכיטקטורה. ציורי שמן בני מאות שנים, פרוטרטים של כל גיבורי מלחמת נפוליאון, רהיטי שיש שיובא מכל העולם, ולא במוביליות של ימינו. 
עצמתי עיניים וחלמתי על צעדיה, המתופפים על רצפת העץ, של יקתרינה השנייה, בעוד שרביטה מורה לערוף את מתנגדיה, מחממת היא את חמוקיה בזרועות גנרל מזדמן ומענגת עצמה בכל אוצרות הזהב, השיש ואבני המרגליות למיניהן, והכל כמובן למען רוסיה. כשהרהרה במעשיה, פתחה חלון אל הגנים המטופחים, אל נהר הניבה, אל האופק בו נראית מרחוק פריחת הלילך. 
במוסקבה נברר מה באמת השתנה, מה חשבו פושקין, דוסטוייבסקי ואחרים על ריקוד הוולס המחבק בין ההמון לבין השלטון. 
בעוד אני מהרהרת, על רצפת העץ בארמון יצאו במחול ולס מקצועי שתי צעירות יפיפיות, האחת מלונדון והשנייה מרומא, באו לבקר ולהרגיש דקה אחת כמו קתרינה הגדולה בארמון ההתבודדות המוזהב.
התרנו מחוכים, חלצנו את נעלי העקב, נפרדנו מהזהב והאושר, מהאינטריגות של בית המלוכה. זה הזמן לצאת מהעיר לגני פטרהוף.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה