יום ראשון, 20 במאי 2018

סנט פטרסבורג , 18 למאי 2018

אנחנו על רחוב נייבסקי, המשופע בגשרים נפתחים הנמתחים מעל נהרות העיר, מראה מהמם ביופיו. חלקנו כבר מציצות על חלונות הראווה, איך לא. 
המלון ממוקם במרכז, העיר כמרקחה בשל המונדיאל הבא עלינו לטובה.
הביקור נפתח בשירת הלל לפטר הגדול שבנה עיר מלאכותית יש מאין. פושקין כינה את העיר "החלון למערב". ואכן פתחנו חלון למערב ונהננו מרוח קרירה בניחוח מודרני המותאם לראשית המאה ה 18.
פטר הגדול נישא לגובה של שני מטר וארבעה סנטימטר, ואם מוסיפים את האגו בסנטימטרים זה לפחות פי שניים. אמנם איש צנוע היה, גר בדירה קטנטונת בת שמונה חדרים, אך את צניעותו השאיר בביתו, נלחם בשבדים, בפינים, כבש את שטחי העיר, הקים נמל ובצניעותו הרבה בנה אותה במחיר חייהם של 30,000 בני אדם שנהרגו בעבודות הבנייה. פטר הגדול זכה בקיסרות לאחר שנפטר מאחיו למחצה, שלח את אשתו למנזר, התחתן עם קטרינה הראשונה אהובתו ונולדה יליזבתה. עד כאן הכל כרגיל. 
מעט קיסרים סיימו את חייהם על פי בחירתם. רובם הורעלו, נתלו, נרצחו על ידי בני משפחה שרצו את כתר הקיסר. אמרנו כבר שמשפחה לא בוחרים? 
במצודת פטר ופול ישנה חומת הגנה, וליתר בטחון גם בית כלא למתנגדי משטר. בתי הכלא ברוסיה הם חלק מתרבות שלטונית ומשמשים כתחנת מעבר בדרך לסיביר. ישנם האומרים שאם לא עשית כלום תשפט רק לעשר שנים.
צארות, קיסרות, קומוניזם, לא משנה איזה משטר, בתי הכלא בשמותיהם השונים ניבטים אלינו כשלטי אזהרה. גם היום, ממש אל מול הקרמלין, ניצב בית סוהר גדול למתנגדי פוטין, שעוברים עינויים קשים.
אין ספק דור לדור מביע אומר... 
נחזור לפריחת הלילך לגלי, הנהר הכחול, למזג האויר הנינוח. 
זה הזמן לפקוד את בית הכנסת בעיר. הכרנו את הלנה, יהודייה המתגוררת במקום, בת להורים סובייטים, שבמובנים רבים מייצגת את יהודיה העכשוויים של העיר, ששבעים שנות קומוניזם הביאו להתבוללות ויצרו שאלות ובעיות זהות סבוכות.
בצד מניח תפילין בחור צעיר בשם שמחה, נציג חבד המקומי, נולד וגדל בעיר, ואפילו כאן בבית הכנסת השותק, בו קשה לגייס מניין, כבר יש מחלוקות בין שמחה החבדניק להלנה.
באולם החתונות נותרה שמלת הכלה יתומה, הכל כאן יותר מוזיאלי מאשר חי. מ 1882 דרך פוגרומים, מלחמות והתבוללות נעלמה לה לאיטה יהדות רוסיה של אנסקי, ברדיצ'בסקי, מנדלה מוכר ספרים, אנשי העיר ואנשי העיירה. קצת עצוב לי לפסוע בהיכל הקודש הענק הזה ולשמוע את צעדיי שלי. לא מעט מהיהודים שאני פוגשת כאן עשו עלייה וחזרו.... עצוב.
קינחנו את הערב בקבלת שבת במסעדה יפיפיה, לאור נרות ובליווי כוסית יין. שמענו כמה מהסיפורים האישיים המרכיבים את פאזל חברי הקבוצה שלנו.
אנשים מעניינים, סיפורים מפתיעים, עולם ומלואו.
זכיתי בקבוצה נפלאה.









אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה