סיור במדינות הבלטיות, יוני 2018 - יורמלה

קשה להאמין איך כל היופי הזה נם את שנתו בחודשי החורף, כשהוא מכוסה שלג והמים קפואים.

עם בוא הקיץ מפשירה העיר יורמלה, הקרובה לריגה, מפשילה שרוולים, חושפת טפחיים ומתמכרת לשמש , למי הים הבלטי.
גן עדן אמיתי שנמצא אצלם במנות קטנות ומדודות ויקרות מפז.

סיור במדינות הבלטיות, יוני 2018 - וילנה

בוילנה פגשנו ברובע היהודי את הגאון מוילנה. כאן ממש בבית הזה הוא גר, טובל את רגליו במים קרים כדי לא להרדם ולבטל את זמן לימוד תורה.
הגאון מוילנה גאוות כל יהודי ליטא. כל אחד מהם בטוח שקורטוב ממנו השתקע גם בו.
בצד הבית, ממש בפינה, גר מוטקה הלץ המתלוצץ, שהעמיד את תורתו של הגאון במעט פרופורציה. מוטקה ידע להעלות חיוך אפילו על שפתיהם של הליטאים שהשתייכו למתנגדים חמורי הסבר. הוא פשוט הצחיק אותם בחוכמותיו והם לא יכלו עליו.
באותו רחוב צר נהנו ממעלליו נשות העיר העניות שמכרו בקור העז את מרכולתן וסודן עימן... תחת שלל החצאיות והסינר עם הכיסים המוכתמים עמד שרפרף קטן ומתחתיו פתיליה דולקת שחיממה להן בדיוק את מה שצריך לחמם, והעלתה חיוך תמידי על שפתיהן, עד שמוטקה חשב שהן שוחקות מהבדיחות והגאון היה בטוח כי הן סתם נשים כסילות, ורק הן ידעו על הפתיליות...
חכמה ליטאית המחברת פשט, רמז ודרש.

סיור במדינות הבלטיות - יוני 2018

ליטא, מדינה קטנטונת, משופעת בנהרות אגמים ויערות, פחות משלושה מיליון איש ומכילה קילומטרים רבים של היסטוריה יהודית.

עברנו את הגבול ונחתנו ישר על שרידי הפסלים של סטאלין, לנין, מרקס ואנגלס. כל אלה הביטו בנו במבט חמור סבר, ולרגע רעד קל עבר בנו שמא כל אלה יקומו עלינו לכלותנו. מעט מאחוריהם עמדה לה במלוא העוצמה אשת הקולחוז, במימדיה האדירים. אין ספק כי גם הקומוניסט האדוק ביותר, יקבל פיק ברכיים מאשת הקולחוז האדירה המנהלת את חייו.
כן פארק מוזר, לא ברור אם הם מצדיעים, מתרפקים על העבר, או משתמשים בו כאות אזהרה. מה שבטוח שהפסלים ניצבים שם ממש על הגבול בואך ליטא.

הדרכים צרות, מישוריות, רואים כמעט מאופק לאופק. ההסטוריה מורכבת מעט יותר. המדינה הקטנטונת הזו ידעה שנים של גדולה, מחובקת על ידי שכנתה הפולנית, שלטו השתיים על כל מזרח אירופה.

מה לעשות שיקטרינה הגדולה ניחנה ברוחב החזה אבל לא ברוחב לב, כך שבמאה ה 18 איבדה ליטא את עצמאותה לטובת האימפריה הרוסית. מאז, כל פעם שפוטין מתעטש הם נכנסים למקלטים ומקווים שהפסלים הדוממים מהתקופה הקומוניסטית, וגם אשת הקולחוז, יגנו עליהם. לא פשוט... פוטין אכן מתעטש לפעמים. בפעם האחרונה שזה קרה חצי האי קרים עף עם ההדף לאמא רוסיה.
רק אחרי מלחמת העולם הראשונה זכתה ליטא לעצמאות מחודשת, לדמוקרטיה קצרת ימים וב 1940 סטאלין נתקף תיאבון בריא ואכל את כולה לשובע. ואז הגרמנים ושוב הרוסים והמדינה הקטנטנה הזו מתרסקת כל כמה שנים על קיר אחת האימפריות.

כיום ליטא יפה, ירוקה, עצמאית ובראשה שולטת אשת ברזל כבר 9 שנים, אולי שרידיה של אשת הקולחוז הענקית שהושארה בגבול.
בתוך הקדמה, בחסות הדמוקרטיה יצאנו לחפש את עצמנו.
היכן אלפי בתי הכנסיות, בהן נהגו יהודי ליטא להתפלל? היכן האברכים בני הישיבות? ספרי ההלכה, תורת המוסר, תנועות הנוער הציוניות? הגמנסיות, השוק היהודי?
בין אבני המדרכת נמצאת ההיסטוריה של העם שלנו, פרקים שבלעדיהם לא נהיה שלמים, קטעי שירים וסיפורים, אגדות מקום וזכרנות.

מוסקבה, 27 במאי 2018

קצת קולטורה.

נכנסנו לגלריית טרטייאקוף להשקות את הנפש, להרגע מקצבה של העיר, מכיפות הזהב הפרבוסלביות, מפסטיבלי הרחוב הבלתי נגמרים.
כאן בשקט הזה התפנינו לקצת קולטורה של סוף המאה ה 19 והמאה ה 20.
גלריית ציירים, ביניהם שאגאל, המופיע כאן בשלל צבעיו לתפארה.
דרך הצבעים העזים ניתן לחוש את עוצמתן של תהפוכות התקופה, את קו התפר שבין מלחמת העולם הראשונה לשנות העשרים העזות באירופה. את הבלבול, השאיפה ליצירת האוונגארד.
בין האולמות עטורי הציורים, בין המשמעויות, הטכניקות והכישרונות, נתקלנו בחבורה מיוחדת של כשרונות צעירים במיוחד, עושים קורס במוזיאון, מציירים ומדגמנים. מוסקבה מכינה את כשרונות העתיד, או שמא את היודעים להתבונן.
נפלא!
מאחורי כל ילד מבטיח עומדת כאן אם גאה מלאת מוטיבציה.

עם קורטוב של אמונה בעתיד ותקוה מחודשת מהדור הבא, חזרנו תוך כמה צעדים אל העבר הבטוח, אל שומרי הראש של ההיסטוריה הרוסית, אל אותם אלה שעדיין חיים, נושמים כאן ומכוונים את התנועה גם היום.
חזרנו אל המוטיבים הסובייטיים: אחידות, עוצמה, עבודה קשה וציות.
ובחדר האחורי עדיין מציירים הילדים תוך התבוננות וחופש המחשבה.
מה מחכה להם? מי יודע ...

מוסקבה, 23 במאי 2018

מוסקבה עיר האקסטרים - הכל בענק, הכל בצבע, העוצמות ההיסטוריות, הכבישים הרחבים, בנייני הענק, צריחי הקרמלין, נהר מוסקבה המעוטר בשבע אחיות, כל אלה קיבלו את פנינו.

הנשימה נעצרת, קשה להכיל.

בתוך כל המונומנטים האדירים קומתו של האדם הפשוט מצטמצמת ומטשטשת.

ואכן זוהי רוסיה, המעצמה הגדולה בעולם בדרכה שלה.

שליטיה המגלומנים לא חסכו דבר, רק קיצצו מעט מקומתם של האנשים הפשוטים, שעדיין שרים שירי הלל למולדת.
מרגש לעמוד על אבני המדרכת של הכיכר האדומה, היכן שצעד לנין, היכן שסטאלין השיט את הטנקים במצעדי ניצחון והיכן שפוטין עומד כמנצח על במה ומתזמן את הקולות על גחמותיו שאין לדעתן מראש.

שומעים כאן את פעמי ההיסטוריה, וזאת על רקע מקדשי קניות עכשוויים, לילך שפורח גם כאן, ונהרות של תיירים שעינם לא שובעת את הטעמים, הריחות והמראות.

ברוכים הבאים למוסקבה, אומרת העיר לאורחיה, רק תזכרו... לראות ולא לגעת.

סנט פטרסבורג, 22 במאי 2018

בארמון מפואר, פסגת הברוק הרוסי, עם כוס שמפניה ורודה ביד, על שטיחים אדומים, הרגשנו גם אנחנו לרגע חלק ממשפחת הקיסר.

להקת הפולקלור עלתה על הבמה, ובאחת הפליגו מחשבותיי מארמון הקיסר אל בית סבי בעין חרוד, אל עצי הפרי שחיבקו את ביתו מכל עבר, אל קומתו הזקופה, הילוכו הבטוח ושפעת בלוריתו הלבנה.

מרוסיה הגיע עם רעיונות סוציאליסטיים מהפכניים, עם נחישות לבנות עולם חדש בארץ ישראל. סבי המהפכן טמן עמוק במגירות ליבו את שירת נופי הולדתו. הוא הגיע עם ליושינקה שלו, קלינקה, אט זורם הנחל ווניה, שבלעדיהם פשוט אי אפשר היה לעשות עלייה.

שירים אלו שרה לו אימו בטרם עצם עיניו, שירים אלו שר הוא לאבי לפני בוא החלום, ועכשיו מתנגנים הם כאן על הבמה, הזמרים מפליאים בקולותיהם הפטריוטים, ואני מתגעגעת לליושינקה של סבא שלי, לקתרוס... אלה היו פס הקול של ילדותי הישראלית כל כך, שדרך סבי התחברה לשפך הוולגה.
ארץ ישראל היפה ...

סנט פטרסבורג, 20 למאי 2018

הבוקר קפצנו לבקר בביתו של פושקין. הסופר חלק לנו כבוד וחיכה לנו מחוץ לבית, עטור בתלתליו השחורים ובפרחי הלילך, המשווים למראהו נופך אומנותי ממש. בביתו הצנוע ספריה ענקית, ריהוט נזירי מזהב, וגם שתי מדריכות מקומיות המבכות ליד מיטתו המיותמת את הרצחו במהלך דו קרב על ידי מאהבה של אישתו היפיפיה. המשורר הלך לעולמו, אך שיריו נישאו ברוח, עלו לארץ, עברו גיור, והטקסטים שלהם רקמו את אהבתם של רבים מזוגות החלוצים בארץ.

מספרות עברנו לריקוד. במוזיאון להיסטוריה פוליטית פגשנו את דמותה של מתילדה קשישינסקי, פרימה בלרינה, מתניה מעט רחבים, קומתה ממוצעת, מה שנתן הרגשה נוחה לכולנו. שמלתה המקורית, המתנוססת על קולב, בוודאי הייתה חלק מהסיבה שניקולאי השני התאהב בה עד שורשי שערותיו. אהבה גדולה הייתה בין השניים, אך הפעם אפילו פושקין לא הציל אותם. בשל מעמדה הנמוך, הופרדו האוהבים בכוח, והשאר היסטוריה.

בבית הזה ממש פרצה המהפכה - לנין עלה למרפסת הקומה השנייה, לאותה מרפסת בה אמור היה ניקולאי השני לשיר סרנדה למתילדה, ושם זימר לנין את סרנדת המניפסט הקומוניסטי להמונים.
ושוב השאר היסטוריה. מצאנו בסופה את סטאלין מאחורי סורג ובריח.
האומנם?

בערב התנחמנו באהבתם הברבורית של אודט וזיגפריד והם לא הכזיבו.

סנט פטרסבורג, 19 למאי 2018

הבוקר יצאנו להתבודד בהרמיטאז'.

ככה זה אצל קיסרים וצאריות, כשיש צרות מחפשים מקום שקט להתבודד בו. כך מצאנו עצמנו בארמון ענק, מוזהב מכל עבריו, והמילה בידוד התייחסה כנראה לחומר הבידוד שנטמן בקירותיו.

ההרמיטאז' זוהי שירת הלל ליליזבתה, ביתו של פטר הגדול, ולא פחות מזה ליקטרינה השנייה, שבעזרת מרפקיה הקטלניים, קטלה את בעלה ולמשך 34 שנים שלטה כקיסרית. ככזאת, הפכה את סנט פטרבורג לעיר תרבות והשכלה. הליידי הענוגה הזו נלחמה בשוודים, בעותמנים, בפולנים, הרחיבה את גבולות הממלכה, הרבה מעבר למימדיה שלה, שלא היו קטנים, ואל יטעה אתכם המחשוף ... יקתרינה קמה בבוקר, פתחה את חלון ההרמיטאז', שאפה אויר עמוק, מתחה את המחוך חזק חזק, ובערב כשהתירה את השרוכים, נשפה את האויר החוצה. לעיתים מזומנות פרמה את שרוכי המחוך באמצע היום, ולא בגלל מחסור באויר, אלא בשל בואו של פוטיומקין להתפנק בין מכמניה, או גנרל אחר. כך נולדו ארבעה ילדים, שניים מחוץ לנישואין. תודו כשפותחים חלון למערב, גם התרבות הזו נכנסת עם הרוח...

יקתרינה אשה קשוחה, אמיצה, תרמה רבות לרוסיה תרבותית וגיאוגרפית, והשאירה לנו את אוצרות ההרמיטאז'.
הכניסה לכאן דומה במעט למסעה של עליזה בארץ הפלאות. קשה להאמין שידי אדם יצרו את היופי הזה בציור, פיסול, ארכיטקטורה. ציורי שמן בני מאות שנים, פרוטרטים של כל גיבורי מלחמת נפוליאון, רהיטי שיש שיובא מכל העולם, ולא במוביליות של ימינו. 

עצמתי עיניים וחלמתי על צעדיה, המתופפים על רצפת העץ, של יקתרינה השנייה, בעוד שרביטה מורה לערוף את מתנגדיה, מחממת היא את חמוקיה בזרועות גנרל מזדמן ומענגת עצמה בכל אוצרות הזהב, השיש ואבני המרגליות למיניהן, והכל כמובן למען רוסיה. כשהרהרה במעשיה, פתחה חלון אל הגנים המטופחים, אל נהר הניבה, אל האופק בו נראית מרחוק פריחת הלילך. 

במוסקבה נברר מה באמת השתנה, מה חשבו פושקין, דוסטוייבסקי ואחרים על ריקוד הוולס המחבק בין ההמון לבין השלטון. 

בעוד אני מהרהרת, על רצפת העץ בארמון יצאו במחול ולס מקצועי שתי צעירות יפיפיות, האחת מלונדון והשנייה מרומא, באו לבקר ולהרגיש דקה אחת כמו קתרינה הגדולה בארמון ההתבודדות המוזהב.

התרנו מחוכים, חלצנו את נעלי העקב, נפרדנו מהזהב והאושר, מהאינטריגות של בית המלוכה. זה הזמן לצאת מהעיר לגני פטרהוף.

סנט פטרסבורג , 18 למאי 2018

אנחנו על רחוב נייבסקי, המשופע בגשרים נפתחים הנמתחים מעל נהרות העיר, מראה מהמם ביופיו. חלקנו כבר מציצות על חלונות הראווה, איך לא. 

המלון ממוקם במרכז, העיר כמרקחה בשל המונדיאל הבא עלינו לטובה.

הביקור נפתח בשירת הלל לפטר הגדול שבנה עיר מלאכותית יש מאין. פושקין כינה את העיר "החלון למערב". ואכן פתחנו חלון למערב ונהננו מרוח קרירה בניחוח מודרני המותאם לראשית המאה ה 18.

פטר הגדול נישא לגובה של שני מטר וארבעה סנטימטר, ואם מוסיפים את האגו בסנטימטרים זה לפחות פי שניים. אמנם איש צנוע היה, גר בדירה קטנטונת בת שמונה חדרים, אך את צניעותו השאיר בביתו, נלחם בשבדים, בפינים, כבש את שטחי העיר, הקים נמל ובצניעותו הרבה בנה אותה במחיר חייהם של 30,000 בני אדם שנהרגו בעבודות הבנייה. פטר הגדול זכה בקיסרות לאחר שנפטר מאחיו למחצה, שלח את אשתו למנזר, התחתן עם קטרינה הראשונה אהובתו ונולדה יליזבתה. עד כאן הכל כרגיל. 

מעט קיסרים סיימו את חייהם על פי בחירתם. רובם הורעלו, נתלו, נרצחו על ידי בני משפחה שרצו את כתר הקיסר. אמרנו כבר שמשפחה לא בוחרים? 

במצודת פטר ופול ישנה חומת הגנה, וליתר בטחון גם בית כלא למתנגדי משטר. בתי הכלא ברוסיה הם חלק מתרבות שלטונית ומשמשים כתחנת מעבר בדרך לסיביר. ישנם האומרים שאם לא עשית כלום תשפט רק לעשר שנים.
צארות, קיסרות, קומוניזם, לא משנה איזה משטר, בתי הכלא בשמותיהם השונים ניבטים אלינו כשלטי אזהרה. גם היום, ממש אל מול הקרמלין, ניצב בית סוהר גדול למתנגדי פוטין, שעוברים עינויים קשים.
אין ספק דור לדור מביע אומר... 

נחזור לפריחת הלילך לגלי, הנהר הכחול, למזג האויר הנינוח. 

זה הזמן לפקוד את בית הכנסת בעיר. הכרנו את הלנה, יהודייה המתגוררת במקום, בת להורים סובייטים, שבמובנים רבים מייצגת את יהודיה העכשוויים של העיר, ששבעים שנות קומוניזם הביאו להתבוללות ויצרו שאלות ובעיות זהות סבוכות.
בצד מניח תפילין בחור צעיר בשם שמחה, נציג חבד המקומי, נולד וגדל בעיר, ואפילו כאן בבית הכנסת השותק, בו קשה לגייס מניין, כבר יש מחלוקות בין שמחה החבדניק להלנה.
באולם החתונות נותרה שמלת הכלה יתומה, הכל כאן יותר מוזיאלי מאשר חי. מ 1882 דרך פוגרומים, מלחמות והתבוללות נעלמה לה לאיטה יהדות רוסיה של אנסקי, ברדיצ'בסקי, מנדלה מוכר ספרים, אנשי העיר ואנשי העיירה. קצת עצוב לי לפסוע בהיכל הקודש הענק הזה ולשמוע את צעדיי שלי. לא מעט מהיהודים שאני פוגשת כאן עשו עלייה וחזרו.... עצוב.

קינחנו את הערב בקבלת שבת במסעדה יפיפיה, לאור נרות ובליווי כוסית יין. שמענו כמה מהסיפורים האישיים המרכיבים את פאזל חברי הקבוצה שלנו.
אנשים מעניינים, סיפורים מפתיעים, עולם ומלואו.
זכיתי בקבוצה נפלאה.

יצא סיור ראשון של גחליליות לקיץ 2018 - "מפטר עד פוטין" מאי 2018

איך לא באתם איתנו?

נחתנו בערב מואר ובהיר בסנט פטרסבורג. במאי-יוני השמש מתמרדת וממאנת לשקוע, התושבים המקומיים מתעוררים משנת החורף הקפוא, הם והדובים. 
את פניהם מקבל הלילך הפורח בשלל צבעים ומודיע על בוא הקיץ. נדמה כי הקיץ כאן הוא החג הכי משמעותי. כבר בדרכנו למלון, בין עצי הלילך, על דשאים ירוקים ורוויים, פגשנו את מבשרי הקיץ שוכבים על גבם בתחתונים וחזיות מתמכרים לשמים הזורחים מעליהם ומחזקים עצמם בוודקה מקומית.

יום נוסף ברומא, 5 במאי 2018

לקחנו אמנון ואני את גלוריה ופייטרו לסיור ברומא הלא שגרתית.

יצאנו לאסוף חוויות.

התחלנו את מסענו לאחר ארוחת צהריים טובה, המתמחה בין היתר בארטישוקים בכל הצורות. לפנינו נעמדו שני צעירים והרביצו אופרה של שירי אהבה, שהלב נמס. בכלל, בשבת רומא מאוהבת -  כלות וחתנים, מסיבות רווקות, בפונטנה די טרווי  מתמלאת המזרקה במטבעות, המבקשות חתנים לנערות שזרקו אותם למים, וממולנו הם עדיין מזמרים את האופרה. מיד השבעתי אותם שהם באים לשיר לקבוצה שלי...

אז יש למה לחכות...

אבל אי אפשר לחיות רק על אהבה. יצאנו לכיוון ויה דל קורסו. בדרך עצרנו בחנות בת חודשיים, שכשבנו אותה, גילו שמתחתיה אקוודוקט מים מהמאה הראשונה לפני הספירה. היום האקוודוקט מעטר את החנות מבפנים, ואתה עומד חסר נשימה גם ממה שיש לקנות בכל בו הענק הזה וגם מתפארת האימפריה הרומאית.

בהמשך מספרת לנו גלוריה על נערותה ברומא, ותוך כך אנחנו חולפים בלב ליבה של רומא של חיי היומיום.

לקראת ערב פנינו לרחוב מרגוטה, רחוב הגלריות בהן אתה רואה משוררים המקריאים משיריהם, ציירים המציגים את אומנותם, שחקנים וסופרים. בתוך כל היופי הזה אנשים באים להתעשר ולהחכים, והתפאורה הארכיאולוגית בת אלפי שנים ,המעטרת אותם, מעצימה לתפארת את נפלאות האדם. אומרים כי השמים הם הגבול... נכנסתי לכנסייה של האומנים, הסתכלתי למעלה, ואכן התקרה גבוהה, יש עוד לאן לשאוף...

רק שנדע לנצל את תבונת האדם לדברים ראויים, לשלום וסולידריות, אמרתי לעצמי כשאני יושבת עם הגב לפיאצו פופולו, בה הוצאו אנשים להורג על ידי הכנסיה. כל-כך רבים הם היו, שנדמה שאספו אותם לפי משקל ולא על פי מעשיהם. ובכל זאת חייבים להאמין באדם, להאמין בעתיד. כדי לחזק את הרוח חזרנו בערב שוב לפיאצה אספניה אל זוגות האוהבים וזמרי האופרה.

יום קסום בסימטאות רומא, מטובל בחומר, ברוח, בשאר רוח ונגיעות קולינריות. יש כאן כל מה שאנו זקוקים לו כדי להרגיש נפלא.

אמרנו: השמים הם הגבול!

לראות את נאפולי ולמות, 3 במאי 2018

אכן כך... נחתתי עם הרכבת המהירה מרומא היישר במרכז נאפולי וכמעט נדרסתי למוות מנהרות האנשים הדוהרים ימה וקדמה צפונה ונגבה. נחלצתי בקושי מנהרות האדם המשתלבים ללא פחד במכוניות הנוסעות בטירוף.

צאצאיו של אל קפונה שולטים בעיר ועושים סדר על פי מערכת הערכים שלהם. שומר נפשו יאחז בתרמילו חזק, את הדרכון מומלץ לשים בתחתונים וכסף כדאי שלא יהיה עליך בכלל.

עלינו לאאודי של סימון, השתלבנו בחוקי התנועה הפרועים, ובטיסה מאד מהירה יצאנו מהכרך אל עיר קטנה מהממת ביופייה בשם באקולי. מכאן הכל זרם בשקט, כמו מימיו הכחולים של הים הטיראני. גילינו אזור מרתק בסיפוריו, משגע ביופיו ומאד לא מתוייר.

בשייט בספינת זכוכית אתה מגלה את נפלאותיה של האימפריה הרומאית ששקעה. עיר שלמה מתחת למים. מעל המים שפע מפרצים, ספינות המשייטות בין האיים, המציעים מעיינות חמים טבעיים, שקט נפשי ואתרים מעניינים. המקום כולו יושב על הרי געש פעילים וריח הגופרית מורגש היטב. כאן אין צורך לחמם את המים. הם מגיעים חמים מבטן האדמה.

גם לסיפור היהודי יש כאן מקום של כבוד.

והשאר יחכה לשנה הבאה. במאי 2019 יצא סיור חציו לרומא וחציו למפרץ הגעשי של נאפולי וסביבותיה.

קסום!