הגעתי למוסקבה לסיור הכנה, יחד עם אלונה איתה אדריך את הסיור ברוסיה.
אלונה
לסיור ההכנה הגעתי עם המון עניין ומרץ כדי להכין
סיור לימודי הכי טוב שאפשר.
כבר ביום הראשון הבנתי שהמקום הזה הוא חלק
ממני.
התרבות הפרבוסלבית עם הנשים המכסות את ראשן
בעת התפילה, ההפרדה בין נשים לגברים, כיסויי הראש של הגברים... ואין פסל ולא מסכה...
המוסיקה המתנגנת במילים רוסיות כשלכל ורסיה
יש גם את הניגון הארץ ישראלי.
הגעתי לכאן עם אנשי העלייה הראשונה והשנייה,
עם צלילי המנדולינה שניגן אבי זכרו לברכה בילדותי. עם תכול המטפחת, הו ונייה, לבלבו
אגס וגם תפוח וקטיושה, זו ששרה ולא מתפוצצת.
הגעתי עם המפוחית של דוד אליעזר ושורשים
רוסיים של סבא מנחם.
בילדותי כשנסענו כל המשפחה לבקר בעין חרוד
התערבבו אצל אבי נופי העמק במנגינות רוסיות.
החולצות הלבנות הרקומות והשפמים של שנות
החמישים- לא ברור אם זה צובט בלב בגלל נוסטלגיה, או כי בגרנו וזיכרונות הנעורים תמיד
מעלים סוג של געגוע.
הכל כאן חוגג ביחד אצלי בלב. ילדות בקיבוץ,
בית אבא, בית סבא, יחד עם הפוגרומים, חובבי ציון, דיקטטורה סטאלניסטית עם תמימותה של
ההתיישבות העובדת שביכתה מרה את שמש העמים.
החיבורים מרתקים אותי, מאתגרים ונוגעים
ללב.
לקינוח בערב פולקלור מרשים במיוחד, יוצא
דופן, שכמוהו מעולם לא ראיתי, התמזגו ריקודי החסידים של שלום עליכם שם ורודנסקי בארץ,
עם ריקודי העם הקוזקים ואפילו ריקודי העם שרקדתי כתיכוניסטית.
אני שמח לגלות שיצא לך כל כך יפה לגלות את החיבור ולהפיק ממנו השראה, הנאה והתפעמות.
השבמחקרוסיה היא באמת נתח חבוי וגדול מתוך העבר של כולנו, ויפה שבמוקדם או מאוחר מגלים אותו.
אצלי הפן החבוי הזה התגלה - החל לעבור קירצוף ולגלות מתחת לשטח הדהוי את צבעיו הרעננים המקוריים - כבר בתחילת 2001, כאשר רמזו לנו זוג ידידים מעולי 1990 כי ברצונם להזמיננו לטיול שורשים (שלהם!...) שם בעוד כשנה-שנה וחצי. זה איפשר לי לקחת 3 סימסטרים אינטנסיביים של רוסית, שניים בברליץ ואחד פרטי, ובקיץ 2002 הפלגנו חמישתנו (כולל הבת התיכוניסטית שלהם) למוסקבה, סנקט-פטרבורג, ולדימיר ועוד יעדים...
התגלית היתה עצומה. האמנות, התרבות, המוזיקה, האוכל, ובעיקר - האנשים. שוטטנו עם או בלי מלווים, המקומיים נחלצו לעזרתנו בכל מקום וכיבדו אותנו, שאלו שאלות וביקשו שנספר להם סיפורים (ככל יכולתנו המוגבלת) - וכמובן ענו ברצון ולפעמים עם הרבה רגש ונשמה על שאלותינו.
מאז קרו דברים. התמחיתי קצת בתרגום 'שלאגרים' רוסיים ישנים לעברית, כגון 'אוצ'י צ'ורנייה', 'ערבות מנצ'וריה' וגם למדתי לבצע את הגירסה הרוסית של 'קטיושה' ועוד עשרות שירים. הם מאד אהבו לשמוע מישהו מבצע שיר שלהם ואחרכך מוסיף עוד 2-3 בתים בשפתו הזרה. גם הרוסים בארץ (שהבתים העבריים מובנים להם) אוהבים זאת.
וכאמור - כל אדם וסגנונו - ולכולנו מזומן עושר גדול 'להרוויח' מן החיבור הזה ולהתבשם ממנו - אם רק נגמור אומר לקום ולעשות את הנסיעה המיוחדת הזאת.