סיור שני למוסקבה וסנט פטרבורג יצא לדרך

"כמה יפה פורח הלילך..." והאשוח התכול והאורטנזות.

מוסקבה פורחת, כמו מריחה מתערובת בשמים משובחת וכרגיל בינות הפרחים זוהרים כיפות הבניינים בצבעי 24 קראט.

בכל רגע מוסיפים כאן דעת המוגשת לתייר בטוב טעם ואסתטיקה.

שלל צבעים, צלילים, תמונות וקולות.
 יצאנו לראות במוסקבה שואו אדיר כמו שרק הרוסים יודעים להרים. שפע של להטוטים, קולות משובחים, תלבושות וחוטי זהב...
אנחנו עושים כיף חיים!

ביקור בבית הכנסת במוסקבה מזמן מפגש נפלא ומלא הומור עם מנהל בית הכנסת, אלכסנדר וולפוביץ'. עם עם מבט חם, חיוך רחב ועיניים מלאות שחוק.

משפחתו שיצאה מתחום המושב באוקראינה, התרחקה מהדת וניהלה במוסקבה אורח חיים חילוני לגמרי. הוא נהג בשנות החמישים, כנער, לפקוד את הרחוב המוביל לבית הכנסת. לקראת חגים ושבתות התגודדו מאות צעירים עם שורשים יהודיים ברחוב, סמוך לבית הכנסת, כחלק ממחאה של צעירים כנגד האיסור של המשטר הסובייטי, לשמירת הדת היהודית.

הוריו כעסו עלי מאד. רק אנשים פרמיטיבים הולכים לבית כנסת. אמא שלו ירדה לחייו כל השנה עם זה. רק ביום כיפור ירדה ממנו ונכנסה בעצמה לבית כנסת להתפלל לעילוי נשמתה של משפחתה שנרצחה בשואה.   

ועוד... 

מספרים שבתקופה הסובייטית היו הרבה בתי כנסת במוסקבה, אך היו עלובים, עניים ומוזנחים מאד.

יום אחד הגיעה משלחת רשמית לביקור וראשי הקהילה היהודית עברו איתם מבית כנסת אחד לשני.

כל בית כנסת היה עלוב יותר מקודמו.

נכנסה המשלחת לאחרון בתי הכנסת והנה הוא יפיפה מטופח נקי ומלא אוצרות.

שאלו:

"של מי בית הכנסת הזה"?

ענה להם המארח: "של הגנבים"

 

נוף, שמים ושפע של מים
 אנחנו בס. פטרבורג- מבלים, לומדים ונהנים מנפלאות העיר.

גחליליות – סיור ראשון לשנת 2017 יצא למוסקבה וסנט פטרבורג

העיר הזו שמרבית השנה חשוכה ואת שמיה מאירה השמש רק 60 יום בשנה, קיבלה אותנו בחיוך רחב, מוארת מיום שמשי נדיר, ללא גשם, כשהיא מתכוננת לקראת יום ההולדת שלה ב 27 למאי.

נכון, הגענו עייפים, אך אל מול יופייה המהודר, מול שפע המים, הגשרים והארמונות, פשוט קשה לעצום את העיניים.

יצאנו לשייט חלומי בנהרות העיר, גדות הנהרות משובצים בארמונות, בתי אצולה, מבנים ממשלתיים, קתדרלות ועוד...

אסיה מלווה אותנו והיא פשוט מקסימה.

הנהר רגוע. הספינה מנענעת אותנו באהבה.

שלוה....

הרמיטאז'

את השבת קיבלנו במוזיאון ההרמיטאז' - היהלום שבכתר תרתי משמע. חוויית הזהב כאן מרהיבה ביופייה. המון זהב. אנחנו צועדים בתוך רומן היסטורי של משפחת רומנוב, רומן מלא תככים ומזימות, משופע בנשים חזקות ויפיפיות.

בצד משפחתולוגיה בעייתית, הם בנו את סנט פטרבורג, כעיר השכלה תרבות ואומנות. הם המשיכו את החזון של פטר הגדול לפתוח חלון למערב - חלון כלכלי, תעשייתי ותרבותי.

הסיור בהרמיטאז' מפגיש אותנו עם שפע של יצירות אומנות מכל הלאומים, יצירות של ציירים ידועים ואלמונים. דרך חלונות הארמון רואים את העיר והעצים, שעליהם נצבעים זהב ואדום בעונה זו של השנה. השילוב של האומנות, הארכיטקטורה ומראה העיר מהחלונות, לוקח אותנו במנהרת הזמן 200 שנה לאחור ומוסיף זוויות ראיה מרתקות על חיי היומיום, החג והחול.

אפשר לפגוש כאן את אליזבת ביתו של פטר הגדול ששלטה 20 שנים. אשה יפה. אפשר לפגוש גם את יקתרינה השנייה, שהייתה נכדתו של פטר הגדול. גם את הבנים בשושלת ניתן לפגוש - אלכסנדר השני שנרצח בטרם עת, כמו גם פאוול בנה של קתרינה ואלכסיי בנו של פטר. כולם נרצחו על רקע קרבות ירושה.

זוהי תקופת ההשכלה. מאות של מהפכות ותמורות. הכנסייה מאבדת מכוחה, ערך האדם כאדם עולה. האדם מקבל במה מרכזית וחופשית לבחירותיו האישיות. תמונות הגנרלים, המצביאים, הצארים והצאריסטיות, מחליפים את גיבורי ימי הביניים בדמותם של ישו ושליחיו. העושר זלג מהכנסיות לבעלי הארמונות, ובכל זאת, מעשה ידי אדם לתפארה! זו שירת הלל לחילוניות. הציור הראליסטי, האסתטיקה של הלבוש, תמונות הנשים החשופות מעט, בדיוק במידה הנכונה. כל אלה מכריזים – עידן חדש!!!

הארמון מרשים והוא מוזיאון בפני עצמו, ואני עם קבוצה נפלאה, נעימה, חברית. מזג האוויר ממשיך להאיר פנים. בעיר הזו זה לא ברור מאליו. מעניין לנו ביחד.

סנט פטרסבורג משופעת בארמונות, המספרים את סיפורן של המאות ה 18-19. הארמונות מקשטים את העיר, צובעים אותה בזהב ואוצרים בתוכם מוזיאונים מהגדולים והעשירים בעולם.

בסיור פנינו לארון הספרים הרוסי. עזבנו מעט את העושר, העוצמה והשלטון והקדשנו פרק מרתק לענקי הספרות הרוסית, עליה גדלנו גם אנחנו. דוסטוייבסקי, פושקין, שניהם השאירו חותמם לא רק בכתיבתם הגאונית, אלא גם בביקורתם על החברה, השלטון ומערכת היחסים ביניהם. זה בהחלט מעלה הרהור לגבי תפקידם ומקומם של אנשי תרבות בפוליטיקה ובסט הערכי שבונה עם.

מרתק לעמוד בדירתם הצנועה, להביט בשולחן הכתיבה, באותיות שדפיהם הצהיבו. לקרוא את פתקי האהבה הקטנים והמרגשים שדחפו ילדיו של דוסטוייבסקי מתחת לדלת חדר העבודה ולשמוע את המדריכה המקומית בדירת פושקין, מתארת את הדו קרב בו נרצח פוקשין כשדמעות בעיניה.

להשלמת התמונה חתמנו בפולקלור – שיר, תלבושות, כלי נגינה, אקרובטיקה וריקוד, והכל בארמון מפואר, עם שמפניה ורודה בהפסקה.

כן, גם אנחנו שתינו שמפניה ורודה... בחינם...

איטליה, אסכולי

בצד העבודה, שיחות הלילה עם אנשי אסכולי על שואה וסולידריות בין עמים, בצד ההתרגשות הגדולה שחשים כאן באוויר עם בואנו וההכנות לועידה ...

בצד כל זה, כמו בחיים, מתנהל הקרנבל השנתי של אסכולי  -

חגיגה משכרת של צבעים, תחפושות, סיפורים, מאכלים וריחות. חוויה יוצאת דופן.

כל תחפושת מסתובבת בכיכר המרכזית, מציגה את עצמה ומספרת סיפור. כ-ו-ל-ם מחופשים.

הקרנבל מקורו בימיה הראשונים של הנצרות והוא איטלקי באופיו. באימפריה הרומאית היה מקובל כי יום בשנה אתה יכול לאבד שליטה על הכל. הותר הרסן המוסרי והפריצות חגגה. הרעיון נבע מהחגיגות העממיות לאל סטורנו, האל של יום שבת .Saturday הקרנבל אומץ על יסודותיו הפגניים על ידי הנצרות ובמשך הזמן היווה את הבסיס לתיאטרון העממי, שירי עם ומחולות.

גם הפולקלור היהודי המקומי הושפע מרוח הקרנבל במיוחד במהלך הפורים שפיל הנחגג בסמוך לקרנבל.

הכל מסביב מואר, שוקק חיים.

אנשים במשך כל השנה מכינים את התחפושת ואופן הצגתה. ביום הזה רבים מהם בוחרים להתגבר על עכבות נושנות ובעזרת תחפושת מתאימה לצאת ולנקות שדים שונים מהארונות.

אווירה מחשמלת באוויר...

המלאך השומר על המקום מרעידות אדמה

ספרות זולה

המכשפות מהאחים גרים

התוכים לא רק מדברים, אלא גם קוראים

זבובי הזבל מספרים לילדים סיפורי חיות

יצאתי לכנס השנתי באסכולי פיצ'נו שבאיטליה – "שואה וסולידריות"

ההתרגשות גדולה, הנה יצרנו יחד, צוות גדול של אנשים וביניהם פרופסור מצוקי, פרנצ'סקו לוטורו, גלוריה ופייטרו פטרלי, אמנון ואנוכי מסורת.

מכאן ומשם אנחנו גאים בה, גאים ברב שיח שנוצר, בתהודה, בשיתוף הפעולה וביכולת לדבר על הכל, תוך כדי שכל הזמן לומדים אחד על השני.

בדרך מרומא לאסכולי השמים נצבעו בכחול, השמש ניצחה את החורף ואמנון חזר לדבר איטלקית ללא הפסקה...

בשולי הדרך ראינו את תוצאות רעידות האדמה האחרונות. עיירות שלמות שנהרסו, שרידים של כפרים שבשנה שעברה עיטרו בשלל עצי הזית שלהם את הדרך לאסכולי.

את מקומן של העיירות והכפרים תפסו שופלים ושטחים שלמים של בנייה קלה כפתרון מהיר לכל אותם אלה שנותרו ללא קורת גג.

אין ספק שכוחות הטבע אחראים כאן על סדר היום - מעל הריסות הכפרים זורחים בלבן, במלוא הדרם הרי האפנינים ומנצחת על התזמורת הזו היא פסגת הגראן סאסו.

מזמן לא ראיתי חגיגה כזו של צבעים, כשלכל צבע סיפור משלו - בעמק פוגשים את השופלים והאדמה השחורה, על מדרונות ההרים מפשירים גזעי העצים הערומים מהחורף הקר ועל הפסגות הכל לבן לבן, נושק לשמים הכחולים.

אין ספק, בתוך כל ההוד הזה אי אפשר שלא לחוש את פלא הבריאה והאדם שבתוכה.

הסיור שלי בבלטיות הסתיים והכל עומד דום ומוכן עבורכם.

נטוס ב-1.8.2017 לורשה ונחזור מריגה ב-10.8.2017- מחכים לנו עשרה ימים מרתקים. טיול המשלב נוף ירוק, אגמים יפיפיים, נהרות ויערות, עיירות קטנות לצד ערים גדולות שהולכות ומתמערבות בקצב מהיר.

בין כל אלה נשמע את סיפורן של קהילות קובנה, טרוקאי, וילנה, פוניבז' וריגה. סיפורם של הגאון מוילה, אבא קובנר, לאה גולדברג, אברהם מאפו

(ויאמרו איש אל רעהו: "ראו-נא היפה בבנות ציון!"

ואמנון אמר אליהם: "הוי, רועים, הרואים את הגבוה מהם, נשפיל-נא לראות את רבצי עדרינו ואל נשא עינינו לראות בבנות מרום ים הארץ!"),

אלחנן אלקס ועוד ועוד... נפגוש את הקהילות האלה בתפארתן ובשברן. נתייחס כמובן גם להיסטוריה המיוחדת של המדינות הבלטיות, לתקופה הקומוניסטית ולמעבר החד לדמוקרטיה.

יער רומבולה הריגה

נבקר בין היתר ברובע היהודי של וילנה שבו פעל הגאון מוילנה. היום הרובע כל כך יפה שזה צובט בלב...

בין הקתדרלות, הצלבים, המדונה ובנה ישו, נחבאים בתי הכנסת, אליהם מגיעים יהודי המקום, כל אחד וסיפורו המיוחד.                        

בקובנה נפקוד את ביתה של לאה גולדברג, הבית נותר כשהיה ורק הזמן שעבר בינתיים הוסיף לו קמטים הנותנים לו מראה מיוחד ומוסיפים לו קורטוב של נוסטלגיה. ממש לידו ביתו של אברהם מאפו, וביניהם ניצבת הגמנסיה העברית.                        

גם בקובנה, בוילנה ובריגה נשמע גם על תקופת המלחמה, נבקר בחלקי העיר שתפקדו כגטו בין השנים 1941-1944. נשמע על תנועות המרד והפרטיזנים ויחד עם זאת נפנה גם זמן לתיירות, בילוי, והתרשמות מהבלטיות העכשוויות.

הבלטיות יפות במיוחד בעונת הקיץ. אנשים אחרי חורף קפוא חוגגים כל יום מחדש. בתי הקפה הומים אדם, המוני שווקים מכל הסוגים, מחירים אטרקטיבים במיוחד. הכיכרות מעוטרות במזרקות, תערוכות מתחלפות תחת כיפת השמים, נגני רחוב, שפע של גלידות ובעיקר מאור פנים ואדיבות...

שלושה לילות נהיה בוילנה, ארבעה לילות בריגה לילה אחד בקובנה ולילה אחד על גדות האגם בסובלקי. הנופים משגעים, התכנים מרתקים, המלונות מעולים והאוכל משובח. התנאים מצויינים והסיור ממש מותאם לכל גיל!

השילוב של כל אלה מבטיח סיור מעניין, חווייתי ומהנה!

מחכה לראותכם.