את רונית רגב פגשתי השנה באחד הסרטים, אותם אני מעבירה באולם מזרע
בליווי הרצאה מתווכת.
לא הכרנו קודם לכן. רונית ניגשה אלי וסיפרה לי בצניעות כי יש בידה
מסמך מעניין ובעל ערך לזיכרון השואה. באותו ערב שלחה אליי את סיפור ההישרדות של
אמא שלה, בתוספת ברכות ומילים משיחות מימים דרמטיים ורחוקים.
לאחר שביקשתי מרונית אישור לשתף אתכם בסיפורה, אני שמחה לחלוק אתכם
סיפור מרגש שאין כמותו, כולל מכתבים מעולם שלעולם לא נוכל באמת לרדת לעומקו.
כשאמה של רונית עלתה לארץ מהולנד היא הביאה איתה חוברת עליה שמרה
במגירתה. את החוברת הראתה לילדים אולי פעם אחת בחייה ולאחר שההורים נפטרו ונאספו
חפציהם מדירתם בחיפה רונית מצאה את אותה החוברת במגירה.
מדובר בחוברת ציורים שצויירה על ידי נערה בת 20, שהייתה עם אמה במסתור,
בכפר במזרח הולנד. למרות גילה, הציורים נראים כאילו צוירו על ידי ילדה צעירה.
החוברת הוכנה לכבוד יום הולדתה ה-20 שחל בינואר 1945.
מלבד אותה החוברת נמצא גם ציור/ ברכה שצייר וכתב בן דודה של אמה שהיה
איתה במסתור.
הבית בו הסתתרו
בשנת 2015 אמא של רונית נפטרה. בן הדוד שהיה צעיר ממנה ב11 שנים
ובסיום המלחמה היגר ללונדון היה ערירי ונפטר גם הוא. הנערה שהכינה את החוברת בזמן
שהותם במסתור היגרה לאחר המלחמה לארצות הברית וחיה את חייה בשיקגו. כיום היא בת
91, נשואה אך ללא ילדים ורונית שומרת על קשר טלפוני איתה. כשמצאה את חוברת הציורים
שציירה היא שלחה לה תצלומים, אך היא כבר לא זכרה.
הציורים בחוברת מדברים בעד עצמם ומבטאים באופן יוצא דופן את החיים,
התחושות והחלומות לעתיד טוב יותר.
כיום החוברת בת 70 +, שלמה, אבל שוליה מתפוררים וכך גם הציור ועל מנת
לשמר את הזיכרון המופלא הזה, רונית ומשפחתה מעוניינים להעביר את החוברת למקום
המתאים ביותר לצורך ההנצחה והזיכרון.
בנוסף לחוברת נמצא באותה מגירה סיפור חייה של אמה עד סוף המלחמה.
הסיפור נכתב באנגלית ותורגם לעברית, ככל הנראה, כשהתבקשה למסור עדות.
הסיפור עוזר להבין את הציורים
בחוברת.
אותי הסיפור ריגש מאוד, אך התוספות אותן מצאה במגירת אמה לאחר שהלכה
לעולמה הן פשוט בלתי נתפסות. האנשים לא שרדו, אך אהבתם שרדה וקולם נשמע לפתע לאחר
70 שנים. מיוחד, מופלא ומביא את הדמעות לעיניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה