משפחת שטול גרה בנורלגיון ולאם המשפחה,
רזיק (רבקה), היו 5 אחים ואחיות ולגדולה מביניהם קראו טקלה.
בגיל 27 עברה טקלה לחיות חיים חדשים
בארצות הברית. לאחר מות האב, בשנת 1936, ביקש מקס (אחד האחים) מטקלה לשוב בחזרה
ולטפל באימם פרידה, שנותרה לבדה ומרותקת לכיסא גלגלים. טקלה נענתה לבקשה וחזרה
לבית הוריה. הטיפול נמשך עד שהאם נשלחה לשטוטגרד בתחילת שנות ה-40. האם נפטרה
במחנה מטיפוס.
טקלה נשארה לחיות בבית הוריה, אך כבר
הבינה לאן נושבות הרוחות ורצתה להתכונן לכך. להוריה הייתה מאפייה שבתקופת המלחמה
עברה לבעלים חדשים והמשיכה לפעול. במאפיה עבד שוליה, שעמו טקלה נשארה ביחסים
טובים. ביוני 1942 מסרה לו טקלה מזוודה עם בגדים במחשבה שכשתצליח לברוח תוכל לחזור
ולקחת את בגדיה ושיר שחיברה בגרמנית.
טקלה נשלחה לאשוויץ ונספתה ב8 למרץ
1943.
לקראת תום המלחמה הצליח מקס לברוח עם משפחתו לאנגליה
ומשם הגיע לארצות הברית. בתום המלחמה ולאחר כיבוש האמריקאים את גרמניה, ביקש ממקס
ממכר שלו, חייל שהיה בין כוחות הכיבוש, לחזור לבית הוריו ולברר אם יש ידיעות
ממשפחתו. החייל הגיע למאפייה שהייתה בבעלות ההורים ושם נמסרה לו מזוודת הבגדים של
טקלה ובה השיר שכתבתה. השיר תורגם לעברית ואלו הן מילותיו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה