הדרוזים והשואה

לפני כעשור פגשתי לראשונה את בותיינה מדליית אל כרמל, נוצרו קשרים מצויינים עם בעלה תמיר, ילדיה, משפחתה המורחבת והיא ואני נהיינו חברות טובות. בשבוע שעבר יצאתי עם "דורות זבולון" לבקר אותה. הקבוצה מנתה כ80 איש, ביניהם כ20 ניצולי שואה, חלקם בני הדור השני, חלקם חוו את השואה דרך עיניי הישוב היהודי וכולנו ישבנו מול אישה דרוזית צעירה המסבירה מדוע השואה חשובה גם לה. תמיד חשבתי שאני יודעת על הדרוזים, אך אחרי המפגשים איתם ועם אנשים מרכזיים במועצה המקומית ובמערכת החינוך הבנתי עד כמה אנחנו לא מכירים את שכנינו הלוחמים לצידנו, החיים בתוכנו ואלו שעוברים איתנו את השעות הקשות, השמחות, צולחים איתנו את הבעיות ושמחים עם ההצלחות. דרך בותיינה הצלחנו להכיר את כל אלו ולהבין שיש לנו שותפות גורל של ממש. במפגש עם בותיינה התוודענו לחברה הדרוזית המורכבת והמיוחדת החיה בתוכנו.

במפגש עם בותיינה היא סיפרה לנו שהחלל הראשון במבצע "עמוד ענן" היה בן דודה ועוד לפני כן נולד הרעיון המשותף לשניהם להביא את סיפור השואה לחברה הדרוזית. העובדה שהשואה נמצאת בלב הקונצנזוס הישראלי לא הייתה הסיבה העיקרית לכך, אלא בעיקר כי ניתן ללמוד מהשואה וחשוב להוציא מתקופה חשוכה זו את התובנות הנכונות. בעיניהם זו שליחות להכיר את הסיפור הטרגי של העם היהודי. להזדהות עם הכאב ולחנך מהמקום הנמוך הזה אליו הגיעה החברה האנושית לסובלנות, לאהבת האדם, לקבלת השונה, החריג ובעיקר לומר לא לשנאה, להסתה וגזענות.

את ההסברה הזו בותיינה בחרה לעשות דרך אומנות הציור. דרך הציור היא מבטאת את פחדיה, דאגותיה וחלומותיה לגבי המקום בו היא חיה ואוהבת. בותיינה מציירת מתוך עדויות וסיפורים שפגשה. עם הציורים האלו היא עוברת בכיתות בבתי ספר דרוזים ויוצרת דיונים הקשורים בדילמות מוסריות ובסט ערכי. ניתן לומר ללא ספק שבותיינה הכניסה לחברה הדרוזית את המודעות לנושא השואה. היא לא מפסיקה ללמוד על הנושא וכבר הספיקה להיפגש עם פוליטיקאים אומנים, קבוצות של הצבא, בני נוער ועם אנשים מבוגרים. 

בותיינה אישה מרתקת והיה מרגש מאוד לשמוע אותה, בחורה צעירה ואם לשלושה מדברת על הזיכרון. זו המציאות הישראלית במלוא עוצמתה.

לאחר ההרצאה של בותיינה ניגשנו למרכז משפחתי לגידול צמחי מרפא ומשם למסעדה מקומית שבה פוטה, אישה מיוחדת במינה, הכינה לנו אוכל טעים.

אשמח מאוד אם תשתפו את זה, כי כיף לשמוע על אנשים עם ערך מוסף ולקחת הפסקה קצרה משאר החדשות.

בסיום המפגש הקבוצה ביקשה ממני להוציא סיור משותף לפולין- יהודים ודרוזים ביחד. אני רוצה להודות לפוטה על האוכל הטעים, לבותיינה ותמיר על האירוח וההרצאה ולסמיח חלבי על ההרצאה המדהימה על הדרוזים בחיינו.

נתראה עם הקבוצה הבאה.